על אף שרכש הגבר את הדירה לפני הנישואין קבלה השופטת אייזנברג את בקשתה של האשה להצהרת מחצית ממנה . מפרטי פסק הדין עולה כי האשה התאמצה ותרמה ממשאביה לטובת בני המשפחה כולם על אף ש הדירה שנרשמה ע"ש של הגבר החליטה אייזנברג לסטות מהנורמה המקובלת בשל אוירת השיתוף ממנה התרשמה שחיו בני הזוג . במשך 13 שנות נישואיהם בטענת הבעל הוא מציג כי חייהם תמיד לוו בהפרדה רכושית. ומטענות האשה רישום הנכס נעשה ע"ש כי כך מקובל בעולם המוסלמי והיחסים בינהם כלל החלו עוד טרם רכישת הדירה .
על טענה זו התייחסה אייזנברג כי אין קשר למועד תחילת היחסים מה עוד שלא מקובל מחיה משותפת בעולם המוסלמי לפני הנישואין אך בהחלט תרומת חלקו של כל צד לרבות טיפולים רפואיים אותם ביצעה האשה לאורך זמן בשל מחלת הגבר מעידים כי כל צד תרם את חלקו ומהאוירה שנוצרה ניתן להבין כי היה כאן שיתוף.
שורה תחתונה תביעתו של הגבר לפינוי האשה נדחתה ובקשת האשה למתן הסעד התקבלה וע"כ הורתה אייזנברג על פירוק השיתוף דרך מכירת הדירה
