במספרה שלו הוא עסק בתספורות, אבל בבית המשפט נבחנה שאלה אחרת: עד כמה התמונה הכלכלית שהציג משקפת את הכנסותיו בפועל. אב לארבעה, שטען להכנסה חודשית מצומצמת מעבודתו כמעצב שיער, התקשה להסביר כיצד הנתונים שמסר מתיישבים עם הפעילות בעסק, ההפקדות בחשבונו והוצאות המחיה שעליהן הצהיר בעצמו.
השופט אריאל ממן, מבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, דחה את גרסת האב והעמיד את הכנסתו החודשית הממוצעת על 50 אלף שקל נטו, בדרך של אומדן. בפסק הדין נקבעו חיובי מזונות ומדור המצטברים ל־8,400 שקל בחודש בתקופת החפיפה של מלוא החיובים, לצד השתתפות בהוצאות נוספות ובהתאם לתקופות הזכאות של הילדים.
בני הזוג נישאו בשנת 2001 ונולדו להם ארבעה ילדים. בתחילת 2022 עזב האב את הבית, ובהמשך הוגשה תביעת מזונות עבור שלושת הילדים שהיו אז קטינים. הבן בגר במהלך המשפט, ולכן נדרש בית המשפט להסדיר גם את החיוב בעניינו לתקופות השונות.
האם, העוסקת בקוסמטיקה, טענה כי הכנסתה מסתכמת באלפי שקלים בודדים בחודש, בעוד שהאב מנהל מספרה ותיקה ומצליחה ומרוויח בין 50 ל־60 אלף שקל בחודש. לטענתה, חלק מהכנסותיו אינו מדווח לרשויות המס. האב הציג תמונה הפוכה: לדבריו הוא עובד לבדו, עסקו נפגע מהקורונה ומהתחרות, והכנסתו החודשית לפני מס עומדת על 7,808 שקל בלבד. הוא גם טען שהאם מסתירה הכנסות מעסקה.
שבעה ימי מעקב, כ־290 כניסות
כדי לבחון את היקף הפעילות במספרה, הציגה האם דו״ח חוקר פרטי שתיעד את הנכנסים לעסק בשבעה ימי מעקב בספטמבר 2022. בסך הכול נמנו כ־290 כניסות. באחד הימים פעלה המספרה כשעתיים וחצי בלבד ונצפו בה שלושה מבקרים; לאחר הוצאתו מהחישוב, עמד הממוצע בששת הימים האחרים על כ־47 מבקרים ביום.
בית המשפט נזהר מלהשוות אוטומטית בין מספר הנכנסים לבין מספר הלקוחות המשלמים. עם זאת, הוא סבר כי רוב המבקרים הגיעו לקבל שירות, וכי האפשרות שחלקם היו מלווים או מתעניינים אינה מסבירה את היקף התנועה.
השופט הביא בחשבון גם שהמעקב נערך לפני ראש השנה, תקופה שעשויה להיות עמוסה מהרגיל. למרות זאת, מצא כי חישוב מצומצם של 40 לקוחות ביום, במחיר של 60 שקל לתספורת ובמשך 25 ימי עבודה, מלמד על הכנסות של לפחות 60 אלף שקל בחודש.
״אדגיש כי הערכה זהירה זו, הינה על דרך המינימום״, כתב. הוא הוסיף כי שירותי מספרה נוספים, ובהם עיצוב שיער וצביעה, כרוכים במחירים גבוהים יותר.
האב ניסה לערער גם על מהימנות מערכת התיעוד שעליה הסתמך החוקר. טענה זו נדחתה, לאחר שהשופט בחן את עדות החוקר ואת אופן הפקת הנתונים.
הפער בבנק — וההצהרה בהוצאה לפועל
דו״ח החקירה היה רק חלק מהתמונה. מומחה שמונה מטעם בית המשפט במסגרת ההליך הרכושי מצא פער של 743,767 שקל בין ההכנסות שעליהן דיווח האב לרשויות המס בשנים 2019–2021 לבין הסכומים שהופקדו בחשבונו באותן שנים.
ממוצע ההפקדות החודשי באותה תקופה עמד על כ־33,379 שקל. בית המשפט לא קיבל את הסברי האב לפערים, וציין כי הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה וחוות דעתו לא נסתרה.
לכך הצטרפה הצהרה שמסר האב בהליך הוצאה לפועל באוגוסט 2024: הוצאותיו החודשיות, כך טען שם, מסתכמות בכ־27,300 שקל. הנתון הזה התקשה להתיישב עם ההכנסה הנמוכה שהציג בתביעת המזונות. גם קיומו של חשבון בנק נוסף, שממנו הועברו כספים לחשבון שהוצג, חיזק את הספקות.
השופט סיכם את התרשמותו במילים חדות: ״מצאתי את גרסתו של הנתבע ביחס לגובה הכנסותיו כתמוהה, בלתי סבירה ובלתי מהימנה״.
לאחר שקלול הראיות, הועמדה הכנסתו על 50 אלף שקל נטו בחודש, לאחר ניכוי הוצאות העסק וניכויי חובה נוספים. מדובר באומדן שיפוטי שנשען על מכלול הנתונים, ולא בהסתמכות על ספירת המבקרים לבדה.
גם גרסת האם נבחנה — ולא התקבלה במלואה
לצד הממצאים נגד האב, השופט לא אימץ באופן אוטומטי את התמונה שהציגה האם. כבר בפתח הדיון הבהיר כי ״שני הצדדים אינם מציגים תמונת מצב מלאה אודות השתכרותם״.
האם טענה כי הטיפול בילדים מגביל את עבודתה, אך בית המשפט בחן גם את ניסיונה המקצועי ואת הסבריה בנוגע לחסכונות שנצברו לאורך השנים. לאחר בחינת הנתונים נקבע כי כושר השתכרותה עולה לכל הפחות כדי שכר המינימום, והועמד על 6,444 שקל בחודש.
גם דרישתה למזונות בסכומים גבוהים יותר לא התקבלה במלואה. השופט מצא שחלק מההוצאות הנטענות לא עוגנו בראיות ושסכומי הדרישה חרגו מהצרכים שהוכחו.
המחיר הכלכלי של הטיפול בילדים
לחלוקת הטיפול בילדים ניתן משקל נפרד. עם הבן והבת המתבגרת האב אינו מקיים זמני שהות, ואילו הבת הצעירה שוהה עמו במתכונת מצומצמת ביחס לזו שביקשה האם לקבוע.
בהליך שעסק בזמני השהות ביקשה האם חלוקה שוויונית יותר, והאב התנגד להרחבתם. בית המשפט לא כפה עליו שהות רחבה יותר, אך הבהיר כי אפשר להביא בחשבון את המשמעות הכלכלית של הטיפול שנותר ברובו אצל האם.
בפסק הדין למזונות כתב השופט כי יש לשקף את ״הנטל העודף שאינו בר כימות, שמוטל על התובעת שנושאת בחלק הארי של נטל הגידול של הקטינות״.
בהתאם, לבסיס המזונות נוספו 200 שקל עבור הבת המתבגרת ו־500 שקל עבור הצעירה. חיוב המזונות הועמד על 2,100 שקל למתבגרת ו־2,400 שקל לצעירה, בסכומים הכוללים את אחזקת המדור. עבור הבן נקבעו 1,900 שקל בחודש לתקופה שעד גיל 18 או סיום התיכון, לפי המאוחר.
המזונות, המדור וההוצאות הנוספות
בנוסף למזונות נקבע חיוב מדור בסך 1,000 שקל לכל אחת משתי הבנות. כך, בתקופה שבה חלים במלואם החיובים עבור שלושת הילדים ושתי הבנות זכאיות למדור, הסכום הכולל הוא 8,400 שקל בחודש.
פסק הדין מסדיר גם את השינויים בהמשך: בתקופת שירות חובה או שירות לאומי יעמדו מזונות הבן על 650 שקל בחודש, ומזונות כל אחת מהבנות על שליש מהסכום ששולם עבורה עד אז. לאחר סיום זכאות הבת הגדולה למדור, יעמוד חיוב המדור עבור הצעירה על 1,650 שקל, בהתאם לתנאים שנקבעו.
הוצאות החינוך והרפואה שנקבעו בפסק הדין יחולקו בשיעור של 80% על האב ו־20% על האם. החיוב במזונות נקבע ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, תוך הפחתת התשלומים ששולמו בהתאם להחלטה על מזונות זמניים. נוסף על כך חויב האב בהוצאות משפט בסך 25 אלף שקל.
במקרה הזה, ההכנסה שהוצגה על הנייר לא עמדה לבדה. תנועת המבקרים במספרה, נתוני הבנק והצהרות האב בהליכים אחרים נבחנו יחד — והובילו לחיוב המבוסס על יכולת כלכלית גבוהה בהרבה מזו שביקש להציג.
