הגבר המערער אחרי שנדחה מבית המשפט לענייני משפחה ע" השופטת איריס ארבל אסל שב לבית המשפט במסגרת ערעור אשר במרכז טענותיו הציג טענות בגין הוצאת כספים במרמה מצד משפחתו הקרובה (אחיו והוריו) בהם העלה את הטענה המרכזית שבשנות התשעים מאחר ומקום מושבו מעבר לים ביקשה אימו כספים לצורך רכישת נדל"ן כאשר בכספים אשר הועברו לו ע"י רכשה דירות ורשמה את המקרקעין ע"ש אחיו ואחותו ואף נתנה להם להתגורר בדירות אלו ללא תמורה .
לטענת האחים והאם הכספים אשר הועברו לאם הועברו לה במסגרת הלוואה אשר כבר הוחזרה לו .
עוד טענו שבשנת 1996 דירה נוספת אשר הייתה בבעלותו מכר הוא לאח ואין שום בסיס לטענות אשר מועלות ע"י כמו כן העלו טענות אשר במרכזן נראה כי העברת הכספים אשר הועברו . היו למטרות רווח השבחת הנכסים ומתמורת הרווח תהייה חלוקה מוסכמת כמו שאכן התבצעה בפועל לא רק טענות העלתה המשפחה שיוצגה ע"י עורכת הדין רות דיין וולפנר ועורכת הדין טלי להב סיון ממשרדה של וולפנר
אלא גם הוצגו אסמכתאות וביניהם הסכם ביטול חוב אשר זכה להכרה מלאה מהשופט אשר מאמתת את טענותיהן .
" כמו כן, התובע חתם ביום 8.2.04 על מסמך בכתב ידו שכותרתו "אישור ביטול חוב" שבו נאמר כי: "כל הסכם או חוזה חוב" שהיה מגיע לתובע מהאם, שולם במלואו ע"י האם ולכן "כל הסכם או חוזה חוב מבוטל" (להלן: הסכם ביטול החוב). הסכם ביטול החוב נחתם ע"י התובע זמן קצר לאחר חלוקת עיזבון הדוד והדבר "תומך באופן חד משמעי במסקנה המתבקשת לפיה התובע קיבל לידיו את חלקם של האם והאב בעיזבון הדוד המנוח ובכך נפרע חובה של האם כלפי התובע על פי ההסכם משנת 1998 ואין לתובע זכויות נוספות בדירה בל'".
הערעור כשלעצמו אינו חריג ואף מצויים כמוהו המון בבתי המשפט לענייני משפחה מה שכן חריג ובצדק הוא שבמתן פסק הדין קיבלה המשפחה את ההכרה בהוצאות הגבוהות אשר שולמו במסגרת ההליכים המשפטיים ובערעור אשר נדחה ע"י הרכב השופטים ומנוסח מלשונו של כב' השופט נפתלי שילה.
רק נציין כאן למי שלא ימשיך לקריאת פסק הדין המלא כי במסגרת ההוצאות נפסקו למערער 40.000 ₪ אחרי שבהליך העיקרי חויב ב150,000 ₪ הוצאות בחשבון פשוט הגיע המערער לסכום הוצאות של 190.000 ₪ .
