המקרה נידון בבית משפט השלום בירושלים אצל השופטת ליאת בנמלך כתביעה נזיקית כאשר בכתב התביעה הראשון התביעה התייחסה לסכום הרבה יותר גבוה .בשל האגרה הגבוהה אותה יש לצרף תוקנה התביעה והועברה לבית משפט השלום שם גם ניתן הפטור מאגרה .
המקרה מתייחס לעגינות רבת שנים לזוג שהביאו לעולם 10 ילדים בפסק הדין עולים תיאוריה השונים של שנים בהם חייתה האשה וילדיה התעללות נפשית ופיזית עד שכלו כל הקיצים ובהחלטת האשה החליטה להתחיל הליך גירושין . לצורך ההליך מונתה לאשה עורכת דין מטעם הסיוע המשפטי ומכתב המינוי עולה כי בין היתר הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ .
צו זה ניתן ב 2008 בבית הדין הרבני לתקופה של שלושה חודשים . כאשר עורכת הדין נטתה לחשוב וככל הנראה בחוסר תשומת לב כי הצו ניתן לתקופה של שנה .
הבעל עם תום תוקפו של הצו טס להונג קונג ומשם לארצות הברית שם השתקע .
כתב התביעה שהוגש ע"י עורכת הדין לירון יצחק התייחס לשנים של סבל בפגיעה הקשה בחירותה באוטונומיה שלה ,בחוסר האינטימיות על תקופה ממושכת בשל אמונה באורח חייה החרדי של האשה ובנזק הנפשי אשר נגרם לה עם השנים.
הגט ניתן בארה"ב רק בשנת 2016 שנים רבות בהם חייתה האשה כעגונה עליהם הוגשה התביעה הנזיקית .
הנתבעת עורכת הדין טענה לכל אורך התביעה כי הגורם הראשי לנזקים הינו הבעל לו הגישה הודעת צד ג' כחלק מהטענות שהעלתה התייחסה למטרת צו העיכוב שהתייחסה בכלל לנסיעה אותה נוהג הבעל לבצע כמנהג לעלייה לאומן והחשש שמא נסיעה זו תעכב את הליך הגירושין . בנמלך הדנה את המקרה ציינה בקבלת טענות התביעה את האחריות הקיימת לעורך דין ולבדיקת התכנים לבטח כשמדובר בסעד של עיכוב יציאה מן הארץ.
על עצם התרשלות זו קיבלה בנמלך את טענות התביעה במקביל קיבלה גם כי קיימת אחריות לבעל ופסקה לו 40.000 ₪ .. מעבר לזאת הדגישה בנמלך את הצורך בייצוג דיני המשפחה והחשיבות הרבה בבקיאות הפרטים .
כך ציינה בנמלך בפסק הדין:
"כאשר עורך דין מגיש בשם לקוחו בקשה לבית המשפט, מצופה כי יבדוק האם ניתנה החלטה בבקשה שהוגשה, ומה תוכנה. דברים אלו יפים ביתר שאת, מקום בו מדובר בבקשה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ, שהוא צו דחוף על פי מהותו, וקיימת חשיבות רבה לדעת לאיזו תקופה ניתן הצו, על מנת שלקראת סיום התקופה ניתן יהיה לשקול האם יש לבקש את הארכתו".
הפיצוי אותו פסקה בנמלך נחלק לאשה העגונה ע"ס 260.000 ₪ והוצאות שכ"ט עורכת דינה 60.000 ₪
