הסכם חיים משותפים שנכרת בין שני בני הזוג בעת שהאשה הייתה נשואה לאדם אחר נידון לאחרונה באולמה של השופטת מיכל ברגר בלום שמנסיבות המקרה העולה מפסק הדין עורר תהיות לגבי חלקה של האשה בדירה שרצונה הוא פסק דין הצהרתי המייחס לה כמחצית מהדירה .
האשה הובאה לארץ למטרת עיסוק בזנות ונמלטה מעיסוק זה .
בנקודת זמן ההימלטות נמצאה ברחובות אילת בזמן שהיא נשואה למי שלכאורה מילט אותה מהעיסוק .
הקשר בין הצדדים הבשיל לכדי הסכם (חיים משותפים) בשנת 2009 שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ בשנת 2011 נישאו השניים בחופה וקידושין אך לאור סירוב בית הדין הרבני לקבל את התגיירותה של האשה לא נרשמו הזוג ברבנות.
בחלוף השנים הביאו הזוג מס' ילדים וביצעו רכישה של דירה כאשר הנכס נרשם ע"ש הגבר
הדירה מומנה מהלוואות של מקורבי הגבר וכחצי שנה לאחר מכן חשבון הבנק ממנו נפרעו ההלוואות נהפך לחשבון משותף בני הזוג כעולה מפסק הדין הרויחו בנוסף לעבודתם הרשמית כספים אשר לא דווחו והתנהלותם נעשתה במזומן.
התובעת באמצעות עורך דינה אברהם קורחוב טוענת כי עורך הדין אשר טיפל ברכישת הדירה אמר לה כי מאחר והיא אזרחית זרה לא ניתן לבצע רישום במינהל מקרקעי ישראל כמו כן עוד טוענת כי בכל טיוטות ההסכם שמה הופיע והוסר בעת החתימה לטענות אלו דאג עורך הדין קורחוב לצרף אסמכתאות בנספחי התביעה אשר מאמתות את אמינות דבריה .
כמו כן התנהלות החזר ההלוואות בגין רכישת הנכס נעשה מחשבונם המשותף של בני הזוג בחלוף השנים .
ועד למשבר היחסים ביניהם ולאורך כל התקופה נאמר לה כי הדירה משותפת לשניהם .
הסכם החיים המשותפים שערכו טוענת האשה אושר רק בבית המשפט לענייני משפחה לאור העובדה כי בזמן הזה הייתה נשואה לאחר וע"כ ניתן לפרש הסכם זה כהסכם של "ידועים בציבור" עוד העלה עורך הדין כי על כל מקרה ישנו שיתוף ספציפי וגם לאור זאת שני בני הזוג לא קיימו את ההסכם וזנחו את קיומו המפורש.
מנגד טוען הגבר כי מלכתחילה לא הייתה כוונה שהדירה תהייה משותפת לשניהם לטענתו רכישת הדירה נעשתה ומומנה מכספו הבלעדי שלו הפקדות מצידה של האשה נעשו לסירוגין ולא באופן סדיר . עוד טען הגבר באמצעות עורך דינו אדוארד וולפוביץ כי אין להתבסס על טיוטות ההסכם והעובדה שאין בטיוטות חתימה מוכיחה כי הסכם השיתוף מראה על חוסר ההתחייבות עוד הוסיף כי לא הוכיחה בתביעתה האשה את המניעה לצרפה למשכנתה בסיבת האזרחות הזרה בנוסף לטענות אלו ואחרות אף ביקש הגבר לדחות את התביעה על הסף.
השופטת מיכל ברגר בלום שדנה במקרה ובחנה את מכלול הנסיבות מצאה לקבל את טענותיה של האשה משתי סיבות עיקריות אותם פירטה בפסק הדין הראשונה היא הסדרת יחסיהם בשני טקסים שונים שערכו בני הזוג בבני ברק וקפריסין
" הצדדים לא ראו בנישואיהם עניין פורמאלי אשר נועד לצרכי הסדרת המעמד של התובעת בארץ בלבד, אלא ביקשו לעגן את יחסיהם במסגרת מחייבת של נישואין על כל המשתמע מכך. כתבה בלום בנוסף צירפה את העובדה כי במקרה הנידון מדובר " בדירת המגורים של הצדדים, בה הם מתגוררים יחד עם ילדיהם המשותפים מאז נרכשה ועד היום, למעלה מעשור. הפסיקה קבעה, לא פעם, כי ככל שמדובר בדירת מגורים, הרי מכוח היות נכס זה נכס משפחתי מובהק,"
ע"כ קיבלה בלום את התביעה והורתה לאשה להצטרף לחוב הקיים על הלוואת הדירה מאם הגבר כמחצית מן החוב ופסקה כי מחצית מהנכס שייך לאשה מעבר לזאת הטילה על הגבר הוצאות בסך 10000 ₪
