לא פעם נדרשים הערכאות ליתן ביטוי משמעותי לפרשנות הסכם אשר לא פורט בה מהם החלקים של כל צד באופן ברור .
לא קלה ההחלטה בבואם לדון בפרשנות מסוג זה מאחר ומתוך החוק עליהם לפרש קודם לכן את כוונת הצדדים .קשה יותר הבחינה כאשר מדובר בזוג אשר בחר לשוב לניסיון נוסף לשלום בית ולהתגורר באותו נכס אשר מהווה את עיקר המחלוקת.
המקרה הנידון בבית הדין הרבני הגדול מתייחס לערעור אשר הגישה אשה המיוצגת ע"י עורך הדין שמעון רובין כאשר ההליך העיקרי נידון בבית הדין הרבני בפתח תקוה ששם קבעו הדיינים כי הבית שייך לגבר וכי האשה לא הרימה את נטל ההוכחה על כוונת שיתוף ספציפי .
בהתייחסות לדירת המגורים כאשר הדיינים שדנו בתיק נאלצו גם כן לדון בתוחלת החיים המשותפים ומועד הקרע מאחר ושבו בני הזוג להתגורר תחת אותה קורת גג יתרה מזו ובנוסף בני הזוג במשך השנים השביחו את הנכס ע"י שיפוצים והרחבות שונים כשחלקן חוקיות וחלקן מתבטאות בחריגה בפסק דין המפורט ע"ג 13 עמ' מסבירים הדיינים מדוע הם מקבלים את ערעור האשה ויש לשנות את מועד הקרע בהתאם לחייהם המשותפים .
עוד מעלים הדייינים במסגרת פס"ד את הקושי לבסס את טענת השיתוף הספציפית לרבות השנים ונדבך הזמן המוסיף קושי נוסף מאחר ומדובר בזמן רב אשר בגינו נוספת מחלוקת נוספת למועד הקרע האשה שבבסיס מרכז טענותיה העלתה את מקור הנכס בעת רכישת את ההלוואות המשותפות אשר נטלו ני הזוג יחד ע"מ להרחיב ולשפץ את הנכס אשר בסופו של פסק הדין ובהתאם לערעור שמתקבל בסופו של דבר .
