פסק הדין מתייחס לגבר שמתכחש לאבהותו על על ילדה ובעניינו נפסקו מזונות.
כעולה מפסק הדין אינספור ניסיונות הגיש הגבר ע"מ לשנות את ההחלטה ע"י בקשות חוזרות ונשנות לסתירת דין עם טענות והתנסחות אשר אינה מכבדת תוך כדי שהוא מטיף מוסר על התנהלות בית הדין..
פסק הדין המובא כאן החולש על 7 עמודים (קח אותי למקור) מפרט את הבעייתיות בהתנסחות אל מול הטענות שמציג הגבר ומנסה להביאן בדמות ראיות חדשות.
כך נכתב בפסק הדין:
"נראה מן הדברים כי המערער אינו מבין, או משים את עצמו כמי שאינו מבין, כי טענות עובדתיות חדשות (או שאינן חדשות) הן טענות הנוגעות לעילת התביעה ולא טענות בנוגע להתנהלות הדיון בה שהן טענות ערעוריות מובהקות."
הרכב הדיינים הדן את המקרה הרב שלמה שפירא, הרב אברהם שינדלר, הרב מימון נהרי מתארים כי מדובר במי שמסרב לראות את פגמיו שלו ומחפש את פגמי הדנים את המקרה. ואינו חוסך ביקורת על מהות הערעור לאחר ולאור הסבלנות שהפגין כלפיו בית הדין האזורי. עליו דווקא כן הטיל ביקורת לאור ההוצאות שלא הוטלו בהליכים הקודמים.
ניסיון אחרון ככל הנראה לפסול את המוטב עצמו ומשכך הערעור נדחה .
לגבי ההוצאות גילה ההרכב פחות סבלנות מהערכאה הקודמת וחייב את הגבר בסך של 1000 ש"ח עבור הוצאות ההליך.
ו1000 ש"ח עבור אוצר המדינה.