בתום הליך משפטי מטלטל, בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל קיבל תביעת אם מבוגרת וביטל הסכם מתנה שהעבירה את דירתה לבתה – לאחר שהוכח כי הבת נהגה כלפיה באלימות קשה ומשפילה. השופטת גלית מרגלית-ביטון קבעה כי יש להחיל על ההסכם "תנאי מפסיק מכללא", בשל התנהגות מחפירה של מקבלת המתנה.
ליבת הסכסוך נגעה לדירת מגורים שהאם העניקה לבתה בהסכם מתנה ללא תמורה, תוך הסתמכות על התחייבות לכאורה של הבת להמשיך ולסעוד אותה ולאפשר לה מגורים בדירה עד סוף חייה. אלא שמאוחר יותר, כך נטען ונמצא מוכח, התנהגותה של הבת חרגה מכל נורמה מקובלת – והפכה לאלימה ומסוכנת.
לדברי האם, הבת ניצלה את מצוקתה הכלכלית, שכנעה אותה להעביר את הדירה מחשש להליכי הוצאה לפועל, ולאחר שנרשמה הדירה על שמה – הפכה אותה לקורבן להתעללות פיזית קשה. בית המשפט התרשם מחומרת המקרה, בעיקר לאחר שצוינו פרטי כתב האישום שהוגש נגד הבת – אשר כללו מכות, בעיטות, איומים וחתכים באוזן של האם באמצעות שבר מראה.
השופטת בחנה את טענות האם לביטול ההסכם מכוח טעות, הטעיה, עושק והפרת חובת תום לב, אך קבעה כי גם ללא כל אלה, די בהתנהגותה המחפירה של הבת, כפי שהיא מתועדת בממצאים, כדי להפעיל תנאי מפסיק מכללא ולבטל את המתנה.
מתנה, אך לא בכל מחיר
השופטת מרגלית-ביטון הדגישה כי אף שהסכם המתנה אינו מכיל תנאי מפורש לביטולו, ניתן לראות – במיוחד כאשר מדובר במתנה בתוך המשפחה – בציפייה הטבעית של הורה לכיבוד, יחס ואחריות מצד מקבל המתנה, תנאי מובלע ובסיסי להענקה. כאשר תנאי זה מופר באורח בוטה, ראוי לפעול לביטול העסקה גם אם הושלמה מבחינה רישומית.
בית המשפט הסתמך בין היתר על פסיקה קודמת שקבעה כי גם חוזי מתנה כפופים לדיני החוזים ולחובת תום הלב, וכי ניתן לבטל הסכמים כאלה כאשר מקבל המתנה מפר באורח בוטה את הציפיות הלגיטימיות של נותן המתנה.
בסיום פסק הדין, קבעה השופטת כי הסכם המתנה בטל ומבוטל, והורתה על השבת הרישום של הדירה על שם האם. כמו כן, נפסקו לאם הוצאות משפט בסך 4,000 ש"ח.
המסר היוצא מההכרעה ברור וחד: גם כשמדובר במתנה שניתנה מרצון, אין מקום להתעלם מהתנהגות מבזה ואלימה מצד מקבל המתנה. כאשר מדובר בקשר בין הורים לילדיהם – הדרישה להתנהלות אנושית ומכבדת איננה תנאי חיצוני, אלא יסוד מהותי לעסקה כולה.
