תביעת האם לאישור מעבר מגורים לעיר אחרת נבחנה בתביעה אותה הגיש האב לקבלת צו מניעה מאחר וברקע ישנו קטין כבן שנתיים וביניהם מתקיימים זמני שהות הכוללים לינה של פעמיים בשבוע וכל סופ"ש שני שבמהלך השבוע הלינה באחד מן הלילות .
עיקר טענות האב מתייחסות לטובתו של הקטין שלו זמני שהות עם קשר מתפקד ונורמטיבי שינוי מקום המגורים לטענתו לא ייטב עם הבן . עוד טען האב כי פרט לזמנים לא שוויונים מדובר בהורות משותפת , עוד תיאר כי הוא שותף לכל שגרת חייו של בנו .
את המניעה למעבר העיר האחרת הגיש האב באמצעות עורכת דינו אורית אפרתי לאחר שגרושתו הודיעה לו על כוונתה המעבר נובע מדירה אשר רכשה באמצעות המחיר למשתכן בעיר ראשון לציון .
האשה מנגד טוענת כי כוונת המעבר נובעת בעיקר משיקולים כלכליים כיום היא מתגוררת בבית אמה בירושלים ולפי תנאי הזכייה בהטבת המחיר למשתכן קיים איסור מעבר למגורים בחמש שנים הראשונות למכירת הדירה עוד בהתחלה הצהירה כי בכוונתה להינשא מחדש ולהתגורר עימו במרכז בראשון לציון .
יצויין כי לעניין טענת השימוש בנכס טען האב כי אין איסור להשכיר את הנכס בחמש שנים הראשונות אלא יש איסור למכור בלבד בשל ההטבה הייחודית במחירי המחיר למשתכן
הסכם הגירושין בין השניים התקבל ואושר והוסכם ב2018
לעניין המעבר הוצא תסקיר של העובדת הסוציאלית אשר בו המליצה למנוע את המעבר ולהשאיר את מגורי הקטין בעיר ירושלים.
המקרה נידון אצל השופטת אורית בן דור ליבל אשר נימקה באופן אחראי את פסק הדין ואת השיקולים שלקחה בחשבון במעבר וראתה את טובת הקטין בהתאם לחוות הדעת וזאת לאחר שהעובדת הסוציאלית נחקרה בדיון למתן חוות דעתה .
יותר מכל ראוי לשבח העדינות בו ניסחה בן דור את פסק הדין למצבה של האם :
" בית המשפט מבין ללבה של התובעת ולרצונה להעתיק את מקום מגוריה לאלתר לבית שרכשה בעיר ראשון לציון ולכתוב בעצמה את סיפור חייה. נדמה שגם אין חולק שיש להתחשב בכך שרווחת האם ומגוריה במקום שבו היא מאושרת וזוכה לתמיכה רגשית וכלכלית של משפחה וחברים, משפיעה באופן ישיר על רווחת הקטין"
ומצאה בסופו לפסוק על מניעת המעבר ולקבל את טענות האב גם הוצאות נמוכות בסך 4000 ₪ הטילה על האם כהוצאות ע"מ לא להחריף את הסכסוך .
