הפגיעה בלשון הרע כידוע נלקחה מחוק ב1965( חוק איסור לשון הרע, ) בו מצוין כי מדובר בעוולה אזרחית והנפגע בה זכאי לפיצוי . השאלה האם תלונה במשטרה יכולה להוות פגיעה בלשון הרע היא שאלה כשלעצמה השאלה בה דן השופט ברינגר ליאור מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב עוסקת באיזון בו המחוקק התכון לבטא באינטרסים השונים.למעשה ברינגר אינו קובע באם התלונה נעשתה בתום לב או שמא מדובר בתלונת שווא כפי שטוען הגבר.
האשה שמיוצגת באמצעות עורך דינה איתן אנג'ל גם בטענות הגנתה מבהירה כי לא הייתה זו תלונת שווא .
הזוג לשעבר אליו מתייחס המקרה הביא שלושה ילדים כולם כיום בגירים והתלונה אליה מתייחסת הגבר בתביעתו הוגשה למשטרה עם דיווח לעו"ס בתקופת הסכסוך בין השניים בו עסקו בהליך הגירושין הגבר טוען כי סתירות רבות בגרסאות השונות של האשה שהשופט ברינגר נכנס לעובי הקורה בתלונה עצמה ופוסק כי מדובר בגרסה אחת שבה דבקה האשה לכל אורך התנהלותה .
התלונה הוגשה על טענתה של האשה כי הגבר דחף אותה ומדחיפה זו היא מעדה . מאחר ועובר היה בבטנה באותו הזמן גרסאות שונות לגבי הפנייתה של האשה לבדיקת מצבו של העובר .
לא עלילה היא אשר הובילה את האשה להתלונן אלא הריון לא רצוי אליו נקלטה האשה וחשדו של הגבר כי הריונה לא ממנו ולאור זאת אינו היה חפץ בהריון.
לא מדובר מציין ברינגר באלימות מינית או אלימות אכזרית "דחיפה"
הוכחת הפגיעה בתביעת לשון הרע היא הנדרשת ע"מ לקבלה מאחר וזו לא הוכחה פוסק ברינגר כי הוא דוחה את התביעה ומטיל הוצאות ע"ס 30,000 ₪
