האם תם עידן מרוץ הסמכויות? לא בטוח! מה שנראה בטוח כרגע שקרב זירתי עיקש מתחולל בין ערכאות המשפט בבתי הדין הרבניים לבתי המשפט שכל צד טוען לכתר הסמכות. בעוד כולם ממתינים בכיליון עניים ובכסיסת ציפורניים לפסיקת הבג"צ .
יש כבר שהכריעו לאן ינשבו הרוחות ולא מדובר בצד מאוכזב או בעורך דין מעונב אלא בשופטת מכהנת מבית המשפט לענייני משפחה שמצאה לנכון מתי היא הלכה למעשה קונה סמכות טרם פסיקת בג"צ בדיוק בעניין זה . – סמכותו של בית הדין הרבני לדון במזונות ילדים כאשר אין הסכמה של שני הצדדים החלטת השופטת כמצוינת בהחלטה יצרה תדהמה בעיני הרכב הדיינים מפ"ת החלטה אשר עליה הסתמכה כמובאת כאן מפסק דינו של השופט שאול שוחט
"אני קובעת כי החלטת כב' בית הדין הרבני מיום 24.7.23 בה נקבע כי הסמכות לדון בתביעת המזונות של הקטינה, ניתנה בניגוד להלכותיו של כב' בית המשפט העליון ומשכך היא בטלה והסמכות לדון בתביעת מזונותיה של הקטינה נתונה לבית משפט זה. לפיכך, הבקשה לסילוק על הסף נדחית.
לנוכח קביעתי יגיש האב תגובה לבקשה למזונות הזמניים הן של הקטינה והן של האם בתוך 7 ימים.
כך גם הצדדים שניהם יגישו בתוך 7 ימים תצהיר המפרט את חלוקת זמני השהות של הקטינה רוני עם כל אחד מההורים בלווית טבלה המפרטת את ימי שהותה של רוני עם כל אחד מההורים במהלך 30 הימים האחרונים.
משנדחתה הבקשה מצאתי להטיל על האב הוצאות בסך 1500 ₪ אשר ישולמו לאם בתוך 7 ימים."
על החלטה זו ולאור מה שנראה תדהמה גדולה החליטה הפעם לאור גודל השעה מערכת גט-over להביא את החלטת ההרכב מילה במילה :
" בית דיננו נדהם לקרוא את ההחלטה שבה הכריע בית המשפט כבר עתה בשאלה המשפטית אשר עומדת ותלויה בימים אלה לפני כב' בית המשפט העליון למתן פסק דינו, במסגרת כמה עתירות שאוחדו (בג"ץ 5998/21; בג"ץ 7880/21; בג"ץ 8228/21 ובג"ץ 5652/21), בלא להמתין למתן הכרעתו ופסק דינו של בית המשפט העליון בשאלה זו. במסגרת עתירות אלה עוסק בית המשפט העליון בשאלה המשפטית המורכבת ביחס לעמדת השופט מזוז, בבע"מ 7628/17 והפרשנות המצמצמת שנתן בנוגע לכריכת מזונות ילדים בסעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953.
בפני בית המשפט העליון עומדות להכרעה כמה שאלות: האם פרשנות מצמצמת זו של השופט מזוז היא דעת הרוב או דעת יחיד; האם לפי חוק-יסוד: השפיטה פסיקה בבע"מ היא מסגרת המאפשרת להורות לבית הדין הרבני בעניין סמכותו הייחודית; האם אכן פרשנות זו של השופט מזוז עומדת בסתירה להלכות רבות שנים של בית משפט נכבד זה (ביד"מ 1/60 אפרים וינטר נ' אלה מסיה בארי, פ"ד טו 1457; ע"א 501/64 אברהם וינשטוק נ' מרים וזהבה וינשטוק, פ"ד יט, 533; ע"א 8/59 דוד גולדמן נ' צפורה גולדמן, פ"ד יג 1085 ועוד). בחוות דעתו בבע"מ 7628/17 השופט מזוז כלל אינו מזכיר ואינו מתייחס להלכות ותיקות ומרכזיות אלה, בעת שהוא מציע לסטות מהם. נקודות אלה שבהן דן ההרכב בבג"ץ, העלה כבוד בית הדין הרבני הגדול בתיק 1250217/3 (2021) בפסק דינו היסודי והמפורט, נשוא עתירות אלה. על מדוכה זו, כאמור, יושב בימים אלה הרכב בית המשפט העליון וטרם נתן את פסק דינו.
והנה עתה, טרם שביהמ"ש העליון הספיק לתת את הכרעתו ופסק דינו בעניין, הזדרזה כבוד השופטת בביהמ"ש לענייני משפחה והכריעה, בלא להתייחס ולו במילה לכלל הנקודות הסבוכות והמשמעותיות דלעיל, וקבעה במילים קצרות כי חל על החלטת בית דיננו החריג בג"ץ 8497/00 פייג-פלמן נ' פלמן, נז (2) 118 (2003) (להלן: "הלכת פלמן") של 'טעם מיוחד' ועל כן "החלטת כב' בית הדין הרבני מיום 24.7.23 בה נקבע כי הסמכות לדון בתביעת המזונות של הקטינה, ניתנה בניגוד להלכותיו של כב' בית המשפט העליון ומשכך היא בטלה והסמכות לדון בתביעת מזונותיה של הקטינה נתונה לבית משפט זה", תוך שהיא מפנה אל קביעת כבוד השופט שוחט ברמ"ש 23962-11-22, שאף היא התעלמה מהעתירות הנדונות בפני ביהמ"ש העליון. לא זו בלבד, אלא שהשופטת אף הטילה בעקבות כך על האב הוצאות בסך 1,500 ₪ שישולמו לאם וכן הפנתה את החלטתה לפרסום.
אם לא בשל הכיבוד ההדדי בין הערכאות ביחס לבית הדין הרבני, אזי לכל הפחות היה נכון לתת הכבוד הראוי לבית המשפט העליון ולהמתין עם יצירת התנגשות וסתירה עם החלטת בית הדין הרבני, עד לאחר הכרעתו בסוגיה נכבדה זו המונחת בימים אלה לפתחו. זאת, כפי שעשה בית המשפט העליון עצמו ביושבו כבג"ץ, במתינות ובזהירות, בכמה עתירות שהוגשו אליו בימים אלה, בכותבו בהחלטתו מיום 2.8.2023 בעתירה בבג"ץ 5904/23 כי:
בשלב זה, יושהה הטיפול בעתירה עד למתן הכרעה בעתירות […] אשר ניתן בהן צו על-תנאי ביום 3.1.2023 ונקבע בהן דיון בהתנגדות לצו על-תנאי ליום 20.9.2023.
כך גם עשה בית המשפט העליון בבג"ץ 919/23, כאשר כתב בהחלטתו מיום 21.3.2023 :
"בשים לב לשלב הדיוני בו מצויות העתירות […] סבורני, כי נכון להשהות את הטיפול בעתירה עד להכרעה בסוגיה העקרונית שעל הפרק, בגדרי העתירות הקודמות בזמן"
כך גם נהג בהחלטה שנתן ביהמ"ש העליון ביום 12.3.2023 בבג"ץ 2032/23, בה כתב:
"הטיפול בעתירה יושהה עד להכרעה בבג"ץ 5988/21, בג"ץ 7880/21, בג"ץ 8228/21 ובג"ץ 5652/21, שהדיון בהם אוחד".
על כן, במקרה הנדון, כאשר ישנו פסק דין ארוך ומפורט של כבוד בית הדין הרבני הגדול, עמוס במקורות ואסמכתאות, המסביר מדוע פרשנותו של השופט מזוז בבע"מ 7628/17 אינה משנה את ההלכה הוותיקה ביחס לסמכות בית הדין בכריכת מזונות ילדים הקבועה בסעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) והדבר עדיין תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון ביושבו כבג"ץ וזה טרם נתן את הכרעתו בכך – ברור כי בענייננו לא מדובר בעניין "ברור וגלוי על-פני הדברים, כי הכרעתה של הערכאה הראשונה לעניין סמכותה לוקה בחוסר חוקיות או בפגם חמור אחר היורד לשורש הסמכות, שבעטיים הכרעתה בטלה" (כקביעת הלכת פלמן, פסקה 16, ההדגשות אינן במקור).
כמו כן, בבית הדין נערך דיון מקדים שעסק בין השאר בסמכות בית הדין ואִפשר לצדדים להעלות את טענותיהם תוך הקפדה על 'כללי הצדק הטבעי', ובעקבות כך נתן בית הדין ביום ו' באב התשפ"ג (24.7.2023) את החלטתו המנומקת כדבעי בעניין הסמכות. על כן, אין מדובר כאן בערכאה שנתנה החלטה "בלא לנמק החלטתה ובלא שנערך דיון מקדים" או בהכרעה ש"ניתנה תוך חריגה ברורה מכללי הצדק הטבעי" (הלכת פלמן, שם). ברור גם כי אין מדובר במקרה זה ב"סוגיה שאינה ניתנת לכריכה (כגון: תביעת ילד למזונותיו)", שהרי אין המדובר בהליך זה ב"תביעת ילד", אשר אינה אפשרית בבית הדין הרבני לפי הלכת שרגאי, אחר שזה אינו בעל דין בבית הדין (בר"ע 120/69 שרגאי ואח' נ' שרגאי, פ"ד כג (2) 171), אלא מדובר בתביעת "הורה" בעניין מזונות בנו במסגרת 'השבת הוצאות למזונות הילדים' בין ההורים, אשר אפשרית בהתאם להלכת שרגאי.
לאור זאת ברור כי לא התקיימו אחד מ'המקרים החריגים', המנויים בהלכת פלמן, בהם היה "'טעם מיוחד' שיצדיק זאת" ואשר בגינו "תחליט הערכאה השנייה בשאלת סמכותה לדון בסוגיה שנתבעה בפניה, על אף שהערכאה האחרת כבר החליטה כי בסמכותה לדון באותה הסוגיה ממש". משום כך, היה על בית המשפט לענייני משפחה להקפיד שלא לחרוג מהוראות הלכת פלמן, לפיה "כאשר ערכאה אחת הכריעה כי בסמכותה לדון […] הרי ככלל, על הערכאה השנייה לסרב להיזקק לטענות הנוגעות לסמכות-שיפוטה בעניין, ועליה להימנע מדיון" בתביעה המקבילה שהוגשה בפניה, ועל אחת כמה וכמה שלא לסתור את החלטת הסמכות הקודמת שניתנה קודם לכן על ידי בית הדין הרבני.
מכאן לגבי בקשת האב: בית דיננו אינו מתערב בהליכים המתנהלים בבית המשפט, ואם האב מבקש להשיג על החלטת בית המשפט לענייני משפחה – בית דיננו אינו הערכאה האמורה לעסוק בכך. יחד עם זאת, בנוגע להחלטות בית הדין עצמו וסמכותו, הרי שכעולה לעיל, אין מנוס מלקבוע כי בית המשפט לענייני משפחה חרג בהחלטתו דלעיל מהוראות הפסיקה הקבועות בהלכת פלמן, ואין בסמכותו לבטל את החלטות בית הדין הרבני ואת סמכות הדיון שלו בנדון. נוכח זאת, הצדדים יעדכנו את בית הדין בתוך ארבעה עשר יום מהיום היכן הדברים עומדים בנוגע להליכים בבית המשפט, ובית דיננו ייתן את החלטתו בעניין המשך ניהול ההליך בתביעת המזונות שהוגשה לפניו.
מסקנות והוראות
לאור האמור מחליט ביה"ד כדלהלן:
א. החלטת בית המשפט על ביטולה של החלטת ביה"ד מתאריך ו' באב תשפ"ג (24.7.23) ניתנה בחוסר סמכות.
ב. החלטת בית הדין מתאריך ו' באב תשפ"ג (24.7.23) בדבר סמכותו לקביעת מזונות הקטינים שרירה וקיימת, והיא ניתנת לביטול אך ורק על ידי ערכאת הערעור המתאימה.
ג. הצד המעוניין רשאי להגיש בקשה לסעד מתאים כאמור בערכאה המתאימה.
ד. הצדדים יעדכנו את בית הדין בתוך ארבעה עשר יום היכן הדברים עומדים בהליכים שבבית המשפט.
ה. כאמור בהתאם לעדכון ייתן בית הדין את החלטתו להמשך ניהול ההליך בתביעת מזונות הקטינים שהוגשה לפניו."
כאשר כולם ממתינים לפסיקת בג"צ נראה כי המילה האחרונה טרם נאמרה