ערעור שהוגש לאחרונה לבית הדין הרבני הגדול על חיוב כתובה נידון בפני הרכב הדיינים הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא, הרב מיכאל עמוס אשר בפסק הדין מעלים את רקע הפרטים העולים מהמקרה . הגבר חויב לגרש את אשתו על אף התנגדותו הנחרצת למשך תקופה . בעקבות התנגדות זו הופעלו כנגדו סנקציות עד למתן הגט כך גם חויב בכתובה על חיוב זה הוגש הערעור.
הבעל נהג לפקוד זונות והאשה ככל הנראה גילתה זו דרך התכתבויותיו השונות עם סרסורים וזונות טענה זו לא הוכחשה ע"י הבעל בזמן שהאשה טענה כי היא נוהגת לפרנס את הבית ולעסוק ימים כלילות בגידול הילדים וניהול משק הבית אך מסתבר לה שפרנסתה הולכת למימון סיפוקיו הסוטים של הבעל בעוד היא אינה מורשת למותרות בסיסיות.
את מרכז טענותיו של הגבר בערעור העלה בטענה מרכזית כי לא היה צורך לחייבו במלוא הכתובה כלל מאחר ולא ניתנה לו הזדמנות או והתראה לתיקון מעשיו.
עורכי דינה של האשה אבנר סאלם שירה דרורי סאלם ואליסף היילברון העלו את טענות ההגנה כנדרש כשציינו את המעשים הקשים של הבעל כך עולה מפסק הדין:
"האישה התחתנה עם בעל בחור ישיבה, חשבה שהוא צדיק המקפיד על דקדוקי צניעות וגילתה כי הוא מתנהג כאחרון הכוזבים והסוטים. האישה עבדה כדי לפרנס את בעלה וחמשת ילדיה 'בידיעה' שבעלה שוקד על התורה, והיא עושה מצווה ששכרה לעולם הבא – "נשים במאי זכיין…" (ברכות יז, א) והתברר לה שהוא הולך בזמן הזה לזונות ופרוצות. אין על כך מחילה ולא סליחה. האישה עבדה קשה לפרנסת את הבית וגידלה חמישה ילדים, כשהיא אינה מורשית לקנות ירקות [כי "אין כסף"], כשאת כספה לקח הבעל לזונות. אין דבר נתעב מזה.
הגירושין 'יצאו ממנו', על התנהגות מעוולת זו – אין כפרה וסליחה, ואין שום צורך בהתראה:"
את פסק הדין כתב הרב אליעזר איגרא ואל דעתו הצטרפו יתר ההרכב:
"הן הן הדברים במקרה שלפנינו: הדברים שעשה הבעל לאישה הם מעשים ממושכים של תיעוב ורמייה ושל קלקול חיי המשפחה, שאין כדוגמתם לכלל "אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת". כמפורט בדברי באי כוח האישה האמורים לעיל."
מעבר לדחיית הערעור הוסיף הוצאות ע"ס 10000 ₪ בנוסף ציין כי ערעור זה חבל שבכלל הוגש .
