מפרטי המקרה בהחלטת ג'בארין מתוארים ניסיונות האב כפי שעולה מהתסקיר לגרום להסתה תוך דיקלום הבנות אשר מביעות את רצונם להיות עם האב . צווי הגנה הדדיים הוצאו בעבר בעקבות לקיחת הבנות ע"י אביהן והשבתם לאם ע"י גורמי משטרת ישראל. במקביל לצו ההגנה אותו הגיש האב כנגד האם ניתנה החלטה על הוצאת תסקיר והרחקת הקטינות בעד שזו תושלם בעקבות טענות האב על האלימות שמפינה האם כלפי הבנות. האב מתעלם מהחלטות שיפוטיות שניתנו לגבי זמני השהות .
מימד הזמן אותו מתארת כליפה בהחלטה הוא משמעותי בעוד הבנות נמצאות בשלב קריטי בו הם זקוקות באופן נואש לאביהן ולאימן הליך ההסתה יכול להביא לניתוק קשר מוחלט . במקביל טענות הדדיות על אלימות קיימות במקרה והערכת המסוכנות בה נבחנו השניים הצביעו על מסוכנות גבוהה.
ג'בארין בהחלטה מתארת באופן מנומק את הסיבה בה היא מחליטה על הכרזת הנזקקות מתוך דאגה לשלומן הנפשי של הקטינות בעוד היא מתארת כי תקופה של שלושה חודשים שאין הם נמצאות במסגרות ומורה על הוצאת הקטינות. לאור כל הנסיבות שנבחנו ע"י לא לפני שפירטה כי הוצאת קטינות מידי הוריהם נעשות כמוצא אחרון באשר באים לבחון את טובתם של הקטינות כך כתבה:
" המקרה שלפניי ממחיש את הצורך החיוני והדחיפות להתערב באוטונומיה המשפחתית ולכפות טיפול על כל הגורמים, לרבות על הקטינות, וכן הצורך הממשי בהצבת גבולות בהתנהלות האב. קיימת הסתברות גבוהה כי הפגיעה בקטינות שכבר קיימת עשויה להימשך ולהפוך לנזק בלתי הפיך."
מעבר לכך תיארה ג'בארין כי המקרה הוא דוגמא מובהקת ורעה להשפעה ההרסנית של הגירושין בעצימות הגבוהה על הקטינים.
בנוסף הורתה למשטרה לסייע לגורמי הרוחה לממש את החלטת הצו.
