פסק הדין שפורסם לאחרונה ונפסק ע"י השופט אריאל ממן הוא הדוגמא הקלאסית בו נקודת הצדק לא תמיד יכולה להתיישר עם נקודת החוק .
התביעה שנידונה נדחתה מס' פעמים לאור הניסיונות לחדש ולהבריא את הקשר בין הקטינה לאימה .
זהו לא הפרסום הראשון בעניינם ובעבר כבר פורסם פסק דין שניתן עבור הטלת סנקציות אותם הטיל ממן על האב בנוגע לאבחונים אשר נדרשו עבור הבת ועיכובם שנעשו ככל הנראה בהכוונת מכוון ע"י האב בתביעת האם .
כעת שהאב נושא בגידול הקטינה לבדו ובעקבות התביעה אותה הגיש האב לביטול המזונות
השופט ממן מנסה בפסק הדין לנמק מדוע אין הוא יכול עוד להמתין עם הפסקת חיוב המזונות לא לפני שהוא כותב באותיות קידוש לבנה כי זהו אינו מסר להורה מנכר וכי אין לראות כאן כמי שנשכר מפרי עמלו אך מזונות אינם תשלום עונשי
כך כתב ממן במקרה המדובר :
."אלא שלא ניתן לקבל מצב שבו ישולמו דמי מזונות להורה שאינו נושא בפועל בהוצאות ילדיו ומשכך לא ניתן לקבל מצב שישולמו לנתבעת דמי מזונות בעת שאין מחלוקת שהקטינה מתגוררת בדרך קבע בבית התובע, אשר מספק את כל צרכיה הפיזיים באופן ישיר והאם אינה נושאת בהוצאותיה. "
"לא מצאתי אם כן להורות על הותרת חיובו של התובע בתשלום דמי מזונות הקטינה לידי הנתבעת על כנו, שכן חיוב מזונות אינו סעד עונשי. "
בהתאם להכרעה הטיל ממן על האם החזר חיוב מזונות מעת מעבר הקטינה לאב והוצאות ע"ס10.000 ₪ את הפטור מהמזונות ציין ממן כי יחול עד הגעת הקטינה לגיל 18 או חזרתה לבית האם .
