מאת רונית כהן זמורה- מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי.
אמיר וירדן, זוג ותיק המלווה את חייהם בשגרת מריבות חוזרות, מדגימים מציאות רגשית המוכרת לרבים. בכל פעם שאמיר מתכנן לצאת עם חבריו למפגש השבועי, מלווה זאת במריבה בה ירדן מתרעמת על הבילוי הפרטי, ובסופו של דבר אמיר יוצא מותש ורחוק מההנאה. תופעה זו מצביעה על דפוס קבוע בו זוגות רבים נופלים – מריבות סביב נושאים קבועים שאינן נפתרות והופכות לעיתים לתסבוכת רגשית.
מחקרים מצביעים על כך שב-70% מהמקרים, מריבות זוגיות לא מצליחות לפתור בעיות אמיתיות, אלא בעיקר מעידות על כך שהזוג תקוע בסבב יחסים שלילי. אם כך, מדוע זוגות מתנהלים במעגלים של ריבים ללא פתרון?
מאחורי כל מריבה עומדת כמיהה לקשר. זוגות רבים פונים לטיפול זוגי לנוכח וויכוחים קשים – מה שיכול להיגרם מציפיות בלתי ממומשות או מתקלות יומיומיות. לדוגמה, ריבים על כך שאמיר שוכח לקנות חלב או ירדן לא רוצה לצאת לבילוי. כל אלה עשויים לייצר תחושת "תקיעות" בבן הזוג, שנראה שדבר אינו משתנה.
סו ג'ונסון, פסיכולוגית שפיתחה את גישת EFT (Emotionally Focused Therapy), ממקדת את תשומת הלב במהות הקשיים – מריבות מתרחשות כאשר אחד מבני הזוג או שניהם חווים חוסר ביטחון רגשי, מצב שמתבטא בבידוד ובתחושת עוינות. מצב זה מוביל לדרישות החזרת ביטחון לקשר. אם בן הזוג לא מצליח להבחין בדרישה הזו, התוצאה היא מעגל תקשורת שלילי שבו המריבות מתחזקות.
נראה כי כל בן זוג נושא עמו את דפוסי ההתמודדות שנלמדו בילדות. ילד שנחשף לחוסר זמינות מצד ההורה עלול לפתח מנגנוני התנהגות כמו היצמדות או נדנוד כדי להשיג תשומת לב. כאשר אותו ילד גדל, דפוסים אלו עשויים לנבוע ממערכות יחסים זוגיות, וכך הוא עשוי לחזור על אותם דפוסים שאילצו אותו לשרוד רגשית.
על פי ג’ונסון, הצורך במגע רגשי עם בן זוגו הוא צורך בסיסי שאין להמעיט בו. הצורך הזה מתבצע מתוך התקשרות ראשונית של התינוק עם אימו, והוא לא נעלם עם הזמן אלא משתנה עם השנים. ככל שבני זוג מתקשים לספק זה לזה את הצורך הזה, תחושת הביטחון בקשר נפגעת, והם עלולים לחוש פגיעים מבלי להבין את הסיבות לכך.
ג’ונסון מזהה את התחושה הפגיעות הזו עם רגשות ראשוניים כגון השפלה, חרדה או עצב, ומבהירה כי בזמן מריבה, בני הזוג מסתירים את התחושות הרכות מאחורי שריון של רגשות דומיננטיים כמו כעס ואדישות. כמו כן, התנהגות זו בשל חוויות ילדות שונות יכולים להוביל לתגובה אוטומטית רגשית.
כשהמריבה מתרחשת, אחד הצדדים יכול להרגיש סכנה ברגשית, ולכן הוא נדרש להיכנס ל"מקלט" רגשי מתוך הרגל. זה יכול להתבטא בנושאים של התרחקות או חוסר זמינות. בן זוג שחש בשינוי ההתנהגות הזאת מגביר את מאמציו למשוך את תשומת הלב של השני, אך ככל שהוא נוגע ברגשות הבעייתיים יותר, זה עלול להוביל להתרחקות גדולה יותר – תופעה שניתן לכנות כ"הריקוד הזוגי" שבו בן זוג אחד רודף והשני נרדף.
כל מריבה נחשבת כמחאה על הריחוק הרגשי הנגרם מצמצום התקשורת. יש להכיר בכך שבני הזוג תלויים רגשית אחד בשני, כך שתחושת ריחוק מעוררת חרדה. כדי שהקשר הזוגי יהיה מוצלח, התקשורת בין בני הזוג צריכה לכלול שלושה מרכיבים עיקריים:
- נגישות – בן הזוג צריך להימצא שם בשביל השני.
- תגובתיות – בן הזוג מזהה את התחושות של האחר.
- מעורבות – בן הזוג מעורב רגשית באופן משמעותי בכך שהוא משדר מסר שבן הזוג חשוב לו והוא לא ישאיר אותו לבד.
סו ג'ונסון טוענת שלא תמיד בני הזוג מצליחים בכך, לכן היא מציעה דרך מפורטת לפרוץ את המעגל השלילי ביחסים ולפרום את התקיעות, כך שבני הזוג ייצרו ריקוד חדש שיקרב ביניהם וייצור תקשורת בטוחה.
דרך זאת כוללת שבעה צעדים:
- זיהוי דפוס ההתנהגות השלילית של הזוג, לדוגמה, נדנוד ללא הרף.
- הכרת נקודות הפגיעות של כל אחד מבני הזוג והכמיהות לאינטימיות. לדוגמה, מה קדם לנדנוד והעלה את תחושת הפגיעות.
- פיתוח ראייה חדשה לריקוד הזוגי. לדוגמה, במקום להתרחק, לשקף ולשאול מה הצורך של בן הזוג.
- פיתוח דרך לשיחה מקרבת על ידי דיאלוג.
- פיתוח דרך תגובה תומכת על מנת ליצור דפוס של קרבה וביטחון גם שחשים פגיעה. לדוגמה, להכיל את הצורך של בן הזוג בקרבה, או בהקשבה.
- בקשת סליחה אחד מהשני על הפגיעות.
- שמירה על האהבה בין בני הזוג על ידי ביסוס תחושת הביטחון בקשר, מבלי לפגוע בתחושת הנפרדות של כל אחד. לדוגמה, לא להתרחק, אלא להיות שם עבור בן הזוג על אף שקשה לשני.
זוג המקיים את השלבים הללו מפתח מרחב בטוח שבו מתנהל הקשר הזוגי ומעודד את כל אחד מהם למצוא פתרונות חדשים לקשיים ולבעיות שעמם הם מתמודדים, לא בדרך של נטישה ודחייה אלא פיתוח של תגובתיות רגשית שנותנת מענה לצרכים ולרצונות של כל אחד מהם.
רונית כהן זמורה- מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי.
מחברת הספר ״תחנות החיים של הזוגיות״ – מדריך עבודה עצמית בזוגיות מ-א׳ ועד ת׳.
