בשנת 2020 האב הגיש תביעה נוספת למשמורת משותפת בה תבע כי "הקטינים יהיו במשמורת משותפת של ההורים וכי תשלום המזונות יותאם למשמורת משותפת" באותה תביעה הובהר כי הדרישה הינה רק לשאלת חלוקת זמני השהות . בתביעה זו הגיעו בני הזוג להסכמות בסמוך לאותן הסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין עתר האב בתביעה נוספת בדמות ביטול או הפחתת מזונות .
התביעה נידונה אצל השופטת נאוה גדיש אשר הביעה בפסק הדין התייחסות נרחבת לשש שאלות שעלו מתוך ההליך אותם מנתה בפסק הדין ועל בסיסן קיבלה את הכרעתה חלק מהשאלות חשוב לציין לא כולן עלו מתוך כתבי הטענות שבתביעה אלא התעוררו במהלך הדיונים .הכרעת הפסיקה התבססה על השינוי הנדרש מבע"מ 919 על מנת לבחון את המהותיות שבשינוי הנסיבות .
טענה שהעלה עורך דינה של האשה בדבר תום הלב והידיים הנקיות אשר יש לבחון בתביעה מסוג זה לאור העובדה כי חוסר תשלום במזונות שבגינו אף נפתח תיק הוצל"פ קיבל אף הוא התייחסות מגדיש הסבר מפורט ומנומק על עקרון תום הלב.
במבחן התוצאה לא עמד בנטל ההוכחה לגבי קיומם של שינויי הנסיבות המצדיקות ביטול או הפחתה ועל ההליך הארוך הטילה גדיש הוצאות גבוהות ע"ס 24.000 ₪
