הפסק דין ניתן לאור תביעת האם על הפרת הוראות בית המשפט ביחס לזמני השהות ובעקבות תביעת האב למשמורת . התוצאה מחיר כבד שישלם האב על כל יום בו לא ביצע את ההחלטה השיפוטית וההוצאות הגבוהות שפסק ממן על ההליך עצמו.
האם מבינה טוב שבגיל בוגר שכזה לא באמת ניתן לכפות ולאכוף את מעברה של הקטינה מהורה אחד לשני אך עיקרון עליו התעקשה כי האב יוכר כהורה מנוכר הובילו את השופט אריאל ממן להיכנס לפרטי המקרה וליתן פס"ד כל זאת לאחר ניסיונות רבים של הליכים טיפוליים שלא צלחו מעבר לזאת בפסק הדין מוזכרים ומובאים התסקירים השונים וחוות הדעת עליהם האב מערער פעם אחר פעם אך השופט ממן מנמק באופן חד וברור מדוע על ההמלצות להתקבל לא לפני שהוא בוחן את המקרה מקרוב ע"י שמיעת הקטינה בלשכתו.
במבחן תוצאת פסק הדין על כל יום בו לא לקח האב את ביתו לאבחון כפי שהוחלט ישלם 150 ₪ לאוצר המדינה שסכום זה מצטבר ל 47,850 ₪ ובנוסף לזאת על הוצאות ההליך הטיל ממן 50,000 ₪ הכאב הגדול מתבטא בחוסר האכיפה על אף הקביעה כי הנתק בין האם לביתה נוצר בעקבות הניכור.
