הרקע המשפטי והנסיבות
בני הזוג נישאו בנישואים אזרחיים בצרפת ביולי 2004, לאחר שחתמו חודש לפני כן על הסכם ממון. ההסכם קבע הפרדה רכושית מוחלטת בין נכסיהם האישיים במקרה של פרידה. אולם כחודש לאחר הנישואים האזרחיים הגיעו בני הזוג לישראל ונישאו לפי ההלכה היהודית.
לאחר הנישואים חזרו הצדדים לצרפת, שם התגוררו במשך 15 שנים וגידלו שלושה ילדים. בשנת 2019 עלו לישראל והשתקעו בירושלים. בשנת 2022 רכשו דירה בעיר תמורת 2.2 מיליון שקלים, אך חודשים ספורים לאחר מכן נפרדו.
האישה טענה בתביעתה כי ההסכם שנחתם בצרפת אינו חל על הדירה שנרכשה בישראל, בין היתר משום שלא אושר בבית משפט, וכי אין תוקף להפרדה הרכושית שנקבעה בו. מנגד טען האיש כי רכישת הדירה מומנה ברובה על ידו ועל ידי אביו, וכי רישום מחצית הנכס על שם האישה נעשה מסיבות טכניות בלבד.
השופט: הסכמה משתמעת להכפפת נכסים לדין הישראלי
השופט גורודצקי קבע כי אף שבני הזוג חתמו על ההסכם בצרפת, התנהגותם בעקבותיו מלמדת אחרת. הוא ציין כי הגעתם לישראל ונישואיהם כדת משה וישראל זמן קצר לאחר מכן מעידים על כוונתם להכפיף את יחסיהם לדיני ישראל, ובפרט להסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון.
השופט הדגיש כי האיש לא סיפק ראיות מספקות בנוגע להשלכות הדין הצרפתי על הדירה שנרכשה בישראל, ולו מהטעם הזה יש לקבל את עמדת האישה. יתרה מזאת, הימנעותם של בני הזוג מעריכת הסכם ממון חדש לאחר עלייתם ארצה חיזקה את המסקנה כי הם הסכימו במשתמע להכפיף את רכושם לדין הישראלי.
התוצאה
השופט גורודיצקי הכריע כי הדירה תחולק בין בני הזוג בהתאם להסדר הקבוע בחוק יחסי ממון, וחייב את הבעל לשעבר בהוצאות משפט בסך 2,500 שקלים.
לעניינו:
ההחלטה שניתנה מדגישה את חשיבות ההתאמה בין הסכמים פרטיים לבין המסגרת החוקית במדינה בה מתגוררים הצדדים. במקרה זה, אף שהסכם הממון הצרפתי התיימר לקבוע הפרדה רכושית, הוא לא השתלב עם הנסיבות החדשות שנוצרו עם מעבר הצדדים לישראל. מכאן שיש להדגיש שוב את אישורו של בית המשפט בכל הסכם ע"מ להצהיר על כוונת הרצונות הכנה .
