בית משפט השלום בירושלים קבע כי פרסומים מקוונים שייחסו לעורך דין התנהלות מושחתת, ניצול קשרים וניגודי עניינים – פגעו פגיעה ממשית בשמו הטוב, וחייב את הנתבע לשלם פיצוי והוצאות בסך כולל של כ־83 אלף שקל.
מהפסק עולה כי הרקע לפרסומים היה ייצוג משפטי שנתן עורך הדין לגרושתו של הנתבע בהליכים קודמים. על רקע זה פרסם הנתבע שורה של טענות קשות נגד עורך הדין, בין היתר בדבר “שחיתות”, “ניצול קשרים במערכת המשפט והמשטרה” ופעולה בניגוד לדין – מבלי שהציג ולו ראיה אחת לביסוס הדברים.
בית המשפט הדגיש כי מדובר בפרסומים שיש בהם כדי “להשפיל אדם בעיני הבריות ולעשותו מטרה לבוז וללעג”, כהגדרת חוק איסור לשון הרע. השופטת דורית פיינשטיין דחתה את טענות ההגנה של הנתבע, ובהן הטענה כי מדובר בפרסום אמת או בביקורת עיתונאית לגיטימית, וציינה כי הנתבע אינו עיתונאי, אינו עורך דין, ולא הציג תשתית ראייתית מינימלית התומכת בטענותיו.
עוד נקבע כי גם אם היקף התפוצה של הפרסומים לא הוכח כנרחב, עצם פרסומם והחשיפה של התובע לדברים הפוגעניים די בהם כדי לבסס פגיעה ממשית בשם הטוב, במיוחד שעה שמדובר בהאשמות חמורות כלפי בעל מקצוע.
בסיכומו של דבר חויב הנתבע לשלם 75 אלף שקל פיצוי וכן 8,000 שקל הוצאות ושכר טרחת עו"ד, תוך הדגשה כי חופש הביטוי אינו מעניק חסינות לפרסום טענות אישיות קשות וחסרות בסיס, גם כאשר הן נולדות מסכסוך משפטי קודם.
