סירוב המזכירות במהלך הפגרה הוא גורם זמן קובע בין אם נמנית פגרת בית המשפט במניין או בין אם לאו התובענה לדבריה של האשה הוגשה בפרק הזמן הקבוע בחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה. התחייבות שהפר הגבר להסכמה משותפת לדון בבית המשפט הופרה ע"י בחוסר תום לב שעה שהגיש את התביעה לביד"ר וע"כ אין לראות את כריכתה כדין.
הגבר מנגד טען כי תקופת ההליכים בה קבע המחוקק את כריכת התביעה בתום יישוב הסכסוך נעשה כדין ומתוך תום לב . כמו כן ציין עכי לא הייתה שום הסכמה כפי שטוענת האשה וע"כ יש לאזן בבית הדין הרבני.
השופטת אליה הופנה המקרה ליאת דהן חיון מנמקת באופן ברור מדוע הסמכות נתונה לבית הדין הרבני והכריכה שנעשתה ע"י הגבר נעשתה כדין בנוסף היא מציינת כי לא מצאה שניתנה הסכמה לסמכות ייחודית ע"י שני הצדדים חיון יותר מכל נתנה משקל לטענת הפרת תום הלב ושללה את טענת האשה האשה מאחר ולא מצאה כי הייתה כלל הסכמה בין השניים.
לעניין הזמנים בהם הוגשו התביעות כתבה:
"לשון החוק ברורה ומונה את התקופות שלא יבואו במניין הימים להגשת התביעות. ככל ורצה המחוקק לקבוע שתקופת הפגרה אף היא לא תבוא במניין הימים, היה קובע זאת באופן ברור. לדידי, העובדה שלא נעשה כן, מקום בו נקבע סעיף ספציפי המחריג מועדים, מלמדת על כך שהפגרה תבוא במניין הימים, וזאת בכדי לאפשר לבעלי הדין לממש את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות חוקתית, אל מול התחשבות בימים חג וחופשה שלהם ושל ועובדי יח"ס. לעניין זה אפנה לדברי ההסבר לחוק, שם נקבע לעניין המועדים להגשת תובענות, כדלקמן:
"בחקיקה קיימות הוראות שונות בעניין מניין מועדים לפי חיקוק, ובהם מועדים להגשת תובענות. כך למשל סעיף 10)ג( לחוק הפרשנות, התשמ"א,1981- קובע כי "במנין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה". לעומת זאת, נקבע בתקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד,1984- כי "תקופת פגרה של בית המשפט לא תובא במניין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית המשפט או הרשם, אלא אם כן הורה בית המשפט או הרשם, לפי הענין, הוראה אחרת". בחוק לא נקבעה הוראה לעניין זה, ומוצע לקבוע הוראה שתשמור, מצד אחד, על עקרון הנגישות לצדק ומצד אחר תאפשר התחשבות בימי חג וחופשה של עובדי יחידות הסיוע והצדדים."
לאור התוצאה ובנוסף לדחיית התביעה הטילה הוצאות ע"ס 2500 ₪
