פרשה משפטית מורכבת שהתנהלה במשך שנים סביב הבעלות על דירת מגורים הגיעה לסיומה עם פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה. על פי החלטת שופטי הרוב, בני הזוג שהתגרשו לאחר 25 שנות נישואין יתחלקו בדירת הבעל – למרות הסכם ממון שקבע כי הדירה תישאר בבעלותו בלבד.
הפרשה החלה כאשר גבר החתים את ארוסתו דאז על הסכם ממון לפני נישואיהם בשנת 1995. על פי ההסכם, דירתו שרכש ב-1992 תמורת 309 אלף שקלים תישאר בבעלותו הבלעדית. לאחר הנישואין, התגוררו בני הזוג בדירה למשך 12 שנים, ובשנת 2007 רכשו יחד בית משותף.
עם גירושיהם בשנת 2021, התגלע סכסוך באשר לבעלות על הדירה, ושאלת תוקף הסכם הממון עלתה לדיון. בית המשפט לענייני משפחה בקריות קבע כי חרף ההסכם, יש להוכיח כוונת שיתוף בין בני הזוג על הדירה, והבעל נדרש להעביר לגרושתו 550 אלף שקלים – מחצית משווי הנכס כיום.
הבעל, שסירב לקבל את תוצאת פסק הדין, ערער לבית המשפט המחוזי וטען כי הסכם הממון תקף ומוציא את הדירה מחלוקת הרכוש המשותף. מנגד, טענה האישה כי ההסכם מעולם לא אושר על ידי ערכאה שיפוטית ולכן אין לו תוקף משפטי.
פסק הדין: שיתוף כלכלי גובר על הסכם ממון
שופטי הרוב, סארי ג'יוסי ועפרה אטיאס, קבעו כי הסכם הממון אכן נזנח, שכן לא הובא לאישור בבית המשפט או בבית הדין הרבני כפי שנדרש על פי חוק. יתרה מכך, הם ציינו כי בני הזוג שילמו יחד את מרבית המשכנתה על הדירה, וכי אורכה של תקופת הנישואין וחייהם המשותפים בנכס מעידים על כוונת שיתוף.
לעומתם, השופט ניצן סילמן, בדעת מיעוט, סבר כי הסכם הממון, אף שלא אושר, מבטא את כוונתו הברורה של הבעל שלא לשתף את הדירה עם אשתו לשעבר, ולכן על הדירה להישאר בבעלותו.
למרות זאת, פסק הדין של שופטי הרוב נשאר על כנו, והבעל חויב לשלם לגרושתו את מחצית שווי הדירה.בנוסף לזאת הטיל ההרכב על הגבר הוצאות ע"ס 7500 ₪
