מפרטי פסק הדין נחשפת ההכרות בין שני בני זוג לשעבר שהכירו על בסיס עבודה בזמן שהאשה עבדה כמלצרית באולם ארועים שהיה שייך לגבר שכעת תובע זכויות על הדירה בה התגוררו השניים קשר של מס' שנים ממנו בא לעולם ילד .
בעקבות תלונות שונות ע אלימות הוצא כנגד הגבר צו הרחקה שהוארך בהמשך בהסכמה פרט להוצאת חפציו האישיים של הגבר וביגוד מזמן צו ההרחקה לא שב הגבר לדירה ותביעה הוגשה לקבלת זכויות בדירה .
הטענות אשר הגיש הגבר לזכויותיו מתייחסות למימון רכישת הדירה ע"י נטילת משכנתא מעבר להון ראשוני אותו שילם הגבר ורישום הדירה ע"ש של האשה בלבד נעשה מטעמי חשש לדרישת גרושתו לנכס את הנכס כחלק מרכושם המשותף של השניים מאחר ובאותה תקופה היה הגבר מצוי בהליך הגירושין.
לנושא הצגת האסמכתאות שלא היו בידיו להציג מטעמו טען כי כל המסמכים ורכושו נמצאם בדירה . לטענתו ברגע שהאשה החלה להתייצב מבחינה כלכלית בעקבות עיסוקה כעצמאית בתחום הציפורניים החלה הסלמה ביחסים שהובילה לפרידה.
האשה שמיוצגת נאמנה באמצעות עורכת דינה מאיה הר ציון
הרישום מוכיח כי הדירה נשוא התביעה רשום ע"ש בלבד הכרותם של השניים אכן נעשתה במסגרת זמנית ומדי פעם שעבדה באולם הארועים שהיה בבעלותו של הגבר ובזמן שהיה נשוי לאחרת במשך תקופה ארוכה על ציר זמן של שנים בזמן שהתגוררה בבית אימה .
עד שעברה לשכירות אותה מימנה בעצמה לרבות המחייה וההוצאות השונות בגין אחזקתה עבודות שונות עברה במהלך השנים על אף התקפי האלימות והקנאה של הגבר לא חשש כלל לזרוק אותה מהדירה .
אין לראות בהם כלל כבני זוג הידועים בציבור מאחר ולא הייתה להם כלל כוונה לחלוק רכוש או להגדיר עצמם כבני זוג .
לאחר שגרושתו זרקה אותו מביתו ומתוך רחמים הסכימה האשה להכניסו להתגורר עימו כתוצאה מרחמיה החל הקשר בינהם וכתוצאה ממנו נולד בנם הקטין .
עוד היא מציינת כי התנהגותו האלימה החלה לאחר הולדת הקטין.
לא הוגדרו כבני זוג עדות לכך עולה מכתבי הטענות שהגישה הר ציון היא כי הגבר כלל לא טס עימם לחו"ל כאשר טסו היא ובנה. לא חלקו חשבון משותף לא נכחו בארועים משותפים יחד פרט לארוע אחד ולא הגישו בקשה למוסד לביטוח לאומי להכירם ככאלו.
לטענות השונות בנוגע למימון הדירה :
האישה רכשה בעצמה את הדירה ושילמה את המקדמה באמצעות כספים שחסכה וסך של 8,000 $ שקיבלה מהוריה ממכירת נכסיהם באוקראינה. את יתרת הסכום שילמה באמצעות משכנתא שנטלה מבנק ירושלים ומאז נשאה לבדה בהחזר החודשי של הלוואת המשכנתא, בסך של 1,500 ₪ בחודש אשר משולמת מחשבונה הפרטי. בכתב התביעה טען האיש שמימן את הדירה מהונו העצמי. לאחר שהתברר שהיה "מעוקל" עת נרכשה הדירה בגין הליך הגירושים שעבר, טען שחברים במוסקבה היו חייבים לו 12,000 $, קיבל 8,500 $ ומזומנים נוספים – אך טענה זו לא הוכחה. בהמשך החקירה סיפק האיש גרסה שלישית וטען שבשנת 2002 זכה במיליון ₪ במפעל הפיס, בהמשך ב- 150 אלף ₪ נוספים, קיבל כספים ממוסקבה וגם היה לו כסף פרטי שלו."
נטל ההוכחה על הרף הגבוה לא הוכח על ידו לא הוצגו אסמכתאות וקבלות שונות המעידות על זכויות אותם כעת בא לתבוע
שירי היימן שדנה בתיק פסקה כי השניים אכן היו ידועים בציבור אך לא הייתה להם כוונה לחלוק ברכוש והתנהגותם מעידה על ההפרדה הרכושית אותם התכוונו לקיים .
רכוש אותו ירש הגבר ומצוי בדירה שייך לו וע"כ היא מורה להשיבו אך עיקר הפסיקה היא כי היימן מקבלת את גרסת האשה כפי שהוצגה בכתבי הטענות ודחיית התביעה והוצאות ע"ס 5000 ₪ היא התוצאה הסופית בפסק הדין .