סכסוך משפחתי בשל התנגדות לצוואה אשר הגישו אם וילדיה כנגד האחות הוביל את השופט יהורם שקד לנשל מן העיזבון את המתנגדים לו מה שהלכה למעשה הותיר את הבת כיורשת יחידה וזאת בעקבות בקשת המנוח והתנייה אשר ציין בצוואה כי מי שיתנגד לה יסולק מן העיזבון .
הסכסוך המשפטי החל למעשה עת הגשת תביעה של אם ושני ילדיה כנגד הבת אשר לה יוחס חלק גדול יותר בצוואה הטענה המשפטית העיקרית של המתנגדים הייתה השפעה בלתי הוגנת אשר ייחסו לבת על האב שקד בפסק הדין ציין גם את הרקע ההיסטורי שההורים נישאו בשנות השישים ונולדו להם שלושה ילדים. במהלך השנים הזוג התקיים משבר נישואין עמוק שהסתיים "בהסכם שלום בית לחילופין גירושין " האב נפטר בשנת 2020 והותיר צוואה בה ציין כי יורשיו הם שלושת הילדים, אך ציין שהעיזבון אינו כולל את הדירה שבבעלותו, שאותה העביר לביתו במתנה .
בצוואה זו נקבעה תניית סילוקין.(התנייה בה הדגיש האב כי באם ייתנגדו לצוואתו יש לסלק את המתנגדים מן העזבון)
לאחר חמישה חודשים מעריכת הצוואה הגישו שני הילדים והאם תביעה נגד האב והבת לפיה התנגדו על העברת הזכויות בדירה לבת. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בסוגייה האם יש לתת תוקף לתניית הסילוקין. המתנגדים טענו כי אביהם היה במצב פסיכוטי וכי תנית הסילוקין הוכתבה לאב ע"י הבת
הבת הכחישה את טענת ההשפעה הבלתי הוגנת ואף ציינה כי כלל לא הייתה מודעת לתנאי אשר הוסיף האב בצוואה לסילוק המתנגדים העתיידים לקיום הצואה
השופט יהורם שקד ציין בפסק הדין כי למעשה עצם התנאי אשר הוסיף האב בצוואה מעיד על הערכה כי המנוח צפה פני עתיד להתנגדות מעיין זו בנוסף פסל את טענת מצבו הנפשי של המנוחאשר בכלל לא הביאו המנגדים ראיה לאמיתות טענותיהם והדגיש:
"רצונו הברור והחד משמעי היה להדיר את הסוררים מכל חלק ונחלה מעיזבונו. זהו רצונו, זהו כבודו, זוהי צוואתו וחובה על בית המשפט לכבדה, ככתבה וכלשונה. "
וכך למעשה בשל אותה התנגדות נותרה הבת כיורשת היחידה בנוסף לזאת פסק שקד מהתובעים הוצאות ע"ס 30000 ₪ לשכ"ט הנתבעת.