"כידוע, הורות היא זכות וחובה כאחד. את זאת ניתן ללמוד מחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסיות אולם לא פחות מהחיים עצמם. בצד ההנאה הגדולה להיות הורה, מוטלת אחריות כבדה. לא יעלה על הדעת כי הורה יבקש זכויות הוריות ולא יעמוד בחובותיו ההוריות. מאידך, לא יעלה על הדעת כי יטילו על הורה חובות הוריות בד בבד עם שלילת זכויותיו, קל וחומר ניסיון לשלול את הורותו כליל." כך השופטת שירלי שי מדוע לא ישלם האב עבור בנו מזונות בגין השנתיים הראשונות של חייו זכות וחובה כאחד במקרה אותו דנה עסק בזוג לשעבר שנישא בנישואין פרטיים והספק לגבי אבהותו של האב עיכב למעשה הכרות עימו תוך שהאם מונעת את ההתקשרות בינהם תוך שהוציאה צו המורה לו לא להתקרב אל בנה וסירובה לרשום אותו כאביו של הילד.בנוסף לזאת דאגה כי כל החלטה בעניינו שמורה לה ורק לה.
לא זו אף זו הגישה האשה גם תביעת מזונות.
על תביעה זו ביקש הגבר מחיקה על הסף "עזות מצח " כך נכתב בבקשה גם למנוע את האבהות וגם לתבוע את מזונתיו .את הספק בגין אבהותו ניסה האב להפריח בתביעת בדיקת סיווג רקמות אשר יקבע כי הוא אביו של הילד .
בפסק הדין מתארת השופטת שירלי שי את סיבת העיכוב בצל הספק בנוגע לאבהותו .ואת אשר עשה האב ע"מ לקבל את ההכרה עשה הכל
בית הדין הרבני פסק לבסוף כי הוא האב בעילת "רוב בעילות אחר הבעל".
כעת שנותר הוא להכריע ממתי יחלו תשלומי המזונות האם מים לידת הבן או מיום הכרתו כאב . באופן תמציתי וברור מנמקת שי כך:
" במשך החודשים הרבים בהן התנהלו ההליכים בפני ביהמ"ש, לא אפשר ביהמ"ש לאף אחד מהצדדים לאחוז את החבל בשני קצותיו. כפי שביהמ"ש לא אפשר קביעת זמני שהות בטרם התבררה האבהות, כך לא מצא מקום לקבוע מזונות טרם הוכרעה שאלת האבהות. יחד עם זאת, את החודשים הרבים בהם נמנע מהקטין קשר עם הנתבע לא ניתן להשיב רטרואקטיבית. בזמן אמת התנגדה התובעת, בגלוי, כמבואר לעיל, לקיום כל קשר בין הקטין לאביו ולפיכך, ובהצטרף לכל המפורט מעלה, אין כל הצדקה לפסיקתם בדיעבד."
משכך חושבו המזונות מיום הכרתו כאב בבית הדין הרבני .
ע"מ לא להעכיר את האוירה כתבה בנוסף שי מצאה לא לחייב את מי מהצדדים בהוצאות. וכל אחד יישא בהוצאותיו שלו
