נראה מפסק הדין כי הרכב השופטים הדן אותו העביר בנוסף ביקורת לא קטנה על האם שבהתייחסותה בערעור התייחסה יותר לרמת החיים הגבוהה אליה הורגלה מטבע הדברים אל מול צרכי הילדים הדווקנות על שכרו של אב גם היא זכתה לסוג של ביקורת שיפוטית כך כתב שוחט :
אינני רואה מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא שלא להעמיק חקר בהכנסות הצדדים ולא להכריע על 'קוצו של שקל' אם הכנסת המשיב היא 117,000 ₪ נטו לחודש כטענתו או 200,000 ₪ נטו לחודש כטענת המערערת. אכן, ככל שהדבר נוגע למזונות קטינים אין משמעות להבדל. כך או כך יש בידי המשיב די והותר לספק צרכיהם ברווחה. אשר ליחס ההכנסות שיכול להשתנות לטובת המערערת, ומכאן טענתה, הרי שבנסיבות התא המשפחתי שלפנינו אין מקום לקחת בחשבון את הכנסתה הזעומה שאין בה די אפילו לכסות את צרכיה שלה, ואין זה מן המידה להטיל עליה השתתפות כלשהיא בצרכי הקטינים. " עוד הוא מעביר ביקורת על הסכומים אותם תבעה האם :
"שהועמדו על כ- 16000 ₪ לקטינה ל' ועל כ – 12000 ₪ לקטין א' מלמד, כי מרבית הצרכים הינם צרכים שאינם תלויי שהות. הצרכים תלויי השהות של הקטינה (מזון לסוגיו, מוצרי היגיינה. הוצאות המדור נדרשו בנפרד) הועמדו על 2300 ₪ לחודש ושל הקטין על 1950 ₪ לחודש. שאר הצרכים, כולם, הינם צרכים שאינם תלויי שהות ומחולקים ל – ביגוד והנעלה, תשלומי חינוך פורמלי לבית ספר ולחינוך א-פורמלי כולל חוגים על ציודם, קייטנות ומחנות אימונים, אביזרי מחשוב, הוצאות בריאות קופ"ח וטיפולים חריגים, מספרה, בילויים כולל דמי כיס ימי הולדת ומתנות לחברים, חידוש ריהוט ואביזרים."
השופט שאול שוחט עם כל הביקורת שלאורך פסק הדין ולאחר שבחן את נסיבות המקרה מצא דווקא לקבל חלק יחסי מהערעור אותו הגישה האם והתייחס כי אין הוא מוצא לנכון להתערב ברמת החיים שהורים מבקשים להקנות לילדהם לבטח לא הם אשמים כאשר הוריהם מחליטים להפרד בהכרעתו הטיל על האב מזונות ל קטינה סך של 3655 ₪ לחודש ועבור הקטין סך של 3415 ₪ לחודש בנוסף לזאת הטיל מס' חיובים נוספים המוגדרים כהוצאות קיץ ועל קבלת חלק מהערעור חייב את האב בהוצאות ע"ס 8000 ₪
