האישה סירבה להתגרש עד לתשלום מלוא הכתובה – אך בית הדין הרבני באשקלון קבע כי עיכוב הגט בנסיבות של פירוד ממושך וחוסר סיכוי לשלום בית מהווה עיגון, וחייב את האישה לקבל גט מיידי
בית הדין הרבני האזורי באשקלון, בהרכב הדיינים הרב ישי בוכריס (אב"ד), הרב בן ציון ציוני והרב עודד מכמן, דחה בקשת אישה לעכב את סידור הגט עד לתשלום מלוא הכתובה, וחייב אותה לקבל גט לאלתר – אף שהבעל טרם שילם את סכום הכתובה שנפסק לטובתה.
פסק הדין עוסק בבני זוג שנישאו בשנת 2015 ולהם שני ילדים קטינים. לאחר שנים של סכסוך, ניסיונות כושלים לשלום בית ופירוד ממושך שנמשך למעלה מחמש שנים, הגיש הבעל תביעת גירושין. האישה הביעה הסכמה עקרונית להתגרש – אך התנתה זאת בתשלום מיידי של מלוא הכתובה, בסך 101,000 ₪, שנפסקה לה בפסק דין קודם.
הבעל מצידו טען באמצעות עורכת דינו הודיה אמויאל גז כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר תשלום מיידי של הסכום, והציע לשלם סכום חודשי זעום. בית הדין קבע כי הצעה זו אינה סבירה ואינה מקיימת את פסק הדין לעניין הכתובה, אך הבהיר כי אין בכך כדי להצדיק עיכוב הגט.
עיכוב הגט – עיגון פסול
בהכרעתו קבע בית הדין כי מן הראיות וההתנהלות עולה בבירור שאין עוד סיכוי ממשי לשלום בית. בין היתר הובאו בחשבון הפירוד הממושך, עוינות חריפה בין הצדדים, האשמות הדדיות חמורות, ופגיעה קשה ביכולת לשתף פעולה כהורים. עוד נקבע כי האישה אינה מבקשת עוד שלום בית בפועל, אלא עושה שימוש בעיכוב הגט כאמצעי לחץ כלכלי.
בנסיבות אלו קבע בית הדין כי סירוב האישה לקבל גט מהווה עיגון של הבעל, מצב שאינו מתקבל על הדעת בדין העברי. הדיינים הסתמכו, בין היתר, על פסיקת רבנו ירוחם, שלפיה כאשר שני הצדדים אינם חפצים זה בזה – אין לאפשר לאחד מהם לעכב את הגירושין ללא טעם ענייני.
הכתובה – חוב ממוני, לא מנגנון סחיטה
בית הדין נדרש בהרחבה למחלוקת ההלכתית בשאלה האם ניתן לעכב גט עד לתשלום הכתובה. לאחר סקירה מקיפה של שיטות הראשונים והאחרונים, נקבע כי במצב שבו קיימת עילה לחיוב בגט, אין הכתובה יכולה לשמש תנאי או מחסום למתן הגט.
עוד הודגש כי עיכוב הגט אינו אמצעי לגביית חוב, וכאשר ברור שעיכוב כזה לא יביא לתשלום הכתובה – אלא רק להנצחת הפירוד והעיגון – יש להורות על סידור הגט באופן מיידי. הכתובה, כך נקבע, תמשיך לעמוד כחוב ממוני שניתן לגבותו באמצעים משפטיים נפרדים.
