(תמונות: facebook)
בבית הדין הרבני הגדול נדחה ערעור של אשה שיוצגה ע"י עורכי הדין ארתור שני ו רונית אלאג'ם זיסמן בקשר למועד הקרע אשר בבית הדין האזורי נפסק כי מועד הקרע אינו בהגשת תביעת הגירושין וכי הלכה למעשה הקרע בוצע לפני כן נימוק הדיינים בדחיית הערעור הייתה המציאות אשר הכתיבה את הקרע עצמו בדבריהם:
" עזיבת הבית אינה בהכרח חזות הכול, שהרי כפי שביארנו לעיל לשון החוק מורה שאף במגורים תחת קורת גג אחת, יש לפעמים שהקרע בין הצדדים בלתי הפיך. מועד הקרע הוא נתון עובדתי שעל בית הדין מוטל לברר מתי הוא, ולא ניתן לשנותו באופן מלאכותי כדי להשיג תוצאה אחרת, גם אם בעיני בית הדין התוצאה הרצויה על ידו היא צודקת יותר – לצורך זה יש כלים אחרים.
לכן, אם כל האינדיקציות מצביעות באופן חד־ משמעי על מועד הקרע במועד מסוים – כך ייקבע, לא קודם לזה ואף לא אחרי כן.
שיקולי צדק לא יכולים להגדיר מועד קרע שונה ממועד הקרע האמיתי. שיקולי הצדק יכולים להוביל בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת לחלוקה לא שוויונית של המשאבים שנצברו, ולפתרונות נוספים, אבל לא לשנות את המועד של הפסקת השיתוף, בניגוד למציאות המוכחת. "
ברקע במקרה מדובר בזוג עם שלושה ילדים שהצעיר ביותר בעוד כמס' חודשים יהיה בגיר בעצמו הזוג אשר יחסיהם כבר מזמן אינו כזוג ביניהם כמס' שנים לא מתקיימים יחסי אישות והתגוררות תחת קורת גג אחד אך בחדרים נפרדים הייתה סוג של אינדקציה עבור הדיינים אשר דנו בתיק וע"כ מבחן המועד היה בהתאם לעובדות האם האשה היא זו שגרשה לכאורה את הגבר שמיוצג ע"י עורכת הדין דפנה לביא מהחדר או רצונו שלו לאחר שציינו את הנימוקים הרלבנטיים מצאו הדיינים בפסק הדין שיש לדחות את הערעור ולבצע איזון עפ"י מועד הקרע אשר נקבע בערכאת הדיון האזורית
בנוסף לזאת הטילו סך של 7500 ₪ הוצאות.
