מוחזקות בכתובה- הבעל ערער על חיוב הכתובה – ונדחה

רקע:
המערער (הבעל) והמשיבה (האישה) נישאו בשנת 1998 ולהם שלושה ילדים. היחסים ביניהם התדרדרו לאורך השנים, ובמהלך חמש השנים האחרונות טרם הגירושין, לא התקיימו ביניהם יחסי אישות בשל מחלוקת לגבי האחריות להימנעות זו. הבעל והאישה שניהם הביעו רצון להתגרש במהלך השנים, אך המשיכו לחיות תחת קורת גג אחת עד להליכי פירוק השיתוף.

פסק הדין בבית הדין הרבני האזורי:
בית הדין קבע כי הצדדים מחויבים להתגרש לאחר שיפרדו למגורים נפרדים, וכי במידה ואחד מהם יסרב – הצד השני רשאי לפנות לבית הדין לבקשת צווי הגבלה. הבעל חויב לשלם לאישה 130,000 ש"ח בגין כתובתה, כאשר סכום זה יתווסף לכספים שתקבל במסגרת איזון המשאבים. עם זאת, הבעל רשאי לעכב את תשלום הכתובה עד לסיום הליכי פירוק השיתוף.

ערעור הבעל:
הבעל טען כי בית הדין האזורי שגה בכך שהסתמך על אמירות מהליכי עבר, שלא שיקפו את המצב בעת תביעת הגירושין. כמו כן, טען כי האישה היא שיזמה את הפירוד, נהגה לנהל חשבון בנק נפרד מזה שנים ואף קיימה קשרים עם גבר זר. לפיכך, ביקש להפחית או לבטל את חיובו בכתובה.

עמדת האישה:
האישה טענה כי בית הדין האזורי קבע את מסקנותיו בהתבסס על התרשמותו הישירה מהצדדים ולא על חומרים ישנים בלבד. עוד טענה כי ההלכה קובעת שהאישה מוחזקת בכתובתה, ולכן על הבעל להוכיח שהיא הפסידה את זכאותה, מה שלא נעשה.

פרשת גירושין שהגיעה לבית הדין הרבני הגדול בירושלים הביאה עמה מחלוקת עקרונית בנוגע לזכאות האישה לכתובתה. הבעל, שערער על פסק דינו של בית הדין האזורי ברחובות, ביקש לפטור עצמו מהתשלום בטענה כי אשתו היא שיזמה את הפירוד.

המחלוקת: מי אחראי לסיום הנישואין?

בני הזוג נישאו בשנת 1998 וניהלו מערכת יחסים שידעה עליות ומורדות. במהלך השנים האחרונות לחייהם המשותפים, לטענת הבעל, חדלה האישה מלקיים עמו יחסי אישות ואף ניהלה קשר עם גבר זר. הקשר כלל התכתבויות אינטימיות עם הזר אותו הכירה בסדנת בישול  מנגד, האישה טענה כי הייתה מוכנה להמשיך בחיי הנישואין, אך סבלה מהתנהגותו של הבעל.

בית הדין קובע: האישה זכאית לכתובה

בפסק הדין, שניתן על ידי הרכב הדיינים הרב יצחק יוסף (נשיא בית הדין הרבני הגדול), הרב מיכאל עמוס והרב עידו שחר, נדחתה טענת הבעל כי האישה איבדה את זכותה לכתובה. נקבע כי הבעל חויב לשלם 130,000 ש"ח בגין כתובתה, סכום שיוכל לקזז כחלק מהליכי פירוק השיתוף המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה.

המשמעות המשפטית

בית הדין הרבני הגדול קבע כי במקרה של ספק בנוגע לאשמת הפירוד, האישה מוחזקת בכתובתה, ועל הבעל הנטל להוכיח כי יש לשלול ממנה סכום זה. בהיעדר ראיות חד משמעיות, הכריעו הדיינים לפי דעה ממוצעת בין שלוש דעות שנשמעו בפסק הדין הקודם.