את הליך יישוב הסכסוך בעניינם של השניים פתחה האשה ב2020 לאחר שיחסיהם עלו על שרטון .לאחר מס' ניסיונות להגיע להסכמה בדבר סכום המזונות שלא צלחו ובעקבות תביעה למזונות שהגישה האשה נקבעו מזונות זמניים בהתאם ל "חזקות הפסיקתיות עוד נקבע בהחלטה שהיות שהקטינים מעל גיל שש ומאחר שמרבית נטל הטיפול מוטל על כתפי האם ובשים לב ליחס ההכנסות, האב יישא ב – 65% מצרכי הילדים דהיינו בסך של 2,535 ₪ לחודש. בנוסף נקבע שלאור יחס ההכנסות של ההורים, האב ישלם 65% מחלקם של הילדים בהוצאות החזקת המדור שעומדות על 865 ₪ (מחצית מההוצאה הכוללת) ז"א סך של 560 ₪. בנוסף הגבר חויב לשלם 65% מהוצאות החינוך והבריאות החריגות של הילדים לרבות החוגים ונקבע ששני הצדדים ישלמו מחצית מתשלומי המשכנתא הרובצת על הדירה המשותפת נקבע גם שתוקף החיוב במזונות הוא מהיום בו הגישה האשה את התביעה.
בהמשך קבע בית המשפט שזמני השהות של אחד עם ההורים יהיו שוויוניים.
בעקבות כך הגיש הגבר בקשה להפחתת המזונות הזמניים בין היתר לאור העובדה . התנגדות האשה להפחתה לא אירה לבוא ועל כך החליט ביהמ"ש שאין מקום לשנות את פסיקת המזונות הזמניים ואולם לאחר שיינתן פסק הדין, ובמידה ויחולו שינויים תינתן האפשרות לחשב רטרואקטיבית. בדצמבר 2022 ניתן פסק דין המסדיר את זמני השהות של האב עם ילדיו.
ובדיון שנערך בתחילת 2023 הוסכם כי פסק דין יינתן לאחר שייבחן את החומר המצוי בידו ובכפוף להצגת תלושי שכר עדכניים שיעבירו הצדדים לבית המשפט על סמך כלל הנתונים יינתן פסק הדין.
על פסק הדין שניתן הגישה האשה באמצעות ב"כ עורכת הדין הודיה בוארון לוי שניסחה יש לציין את טענות האשה כראוי והתוצאות ניתנו בהתאם רכיב שכבר נפסק בהחלטה בנוגע להחזקת המדור לא קיבל יחס בפסק הדין בנוסף לזאת הוצג לבית המשפט כי הגבר העלים מהכנוסתיו השונות ע"י מכירות בפלטפורמה נוספת שלא הוצגה ע"י בפטנט השייך לו במקביל ההערכה ביחס לפערי השכר שקבע בית המשפט הינה טעות מאחר ועל בית המשפט להתייחס להכנסה הפנויה בה היחס עומד על אחוזים גבוהים (70% לאב לעומת 30% של האם) . פערי השכר משמעותיים ציינה בוארון ואין לחשב רטרואקטיבית את הסכומים ולהשיב מזונות שנאכלו אלא לקבוע כי מעת פסק הדין יחושבו. בקשת האשה ציינה בוארון כי סכומי המזונות צריכים להיחשב עבור כל אחת מהבנות סך של 1,300 ₪ לחודש ועבור הקטין ב' סך של 700 ₪ לחודש וכן לחייב את האב במלוא המדור (40%) ביחס לבנות בסך של 3,000 ₪ לחודש ולחייב אותו בתשלום של 70% מהוצאות החינוך והרפואה של הקטינים לאור פערי ההכנסות. בנוסף ציינה כי אי גילוי המסמכים מצדיק הוצאות נוספות.
גם טענותיו של הגבר שביקש לדחות את הערעור מאחר ומדובר בחישוב מדויק אותו ביצע בית המשפט על סמך תלושי השכר בנוסף לזאת ציין הגבר כי מדובר בפער זניח בשכר וזכויות מהפטנט הוצעו לאשה אך סירבה מאחר והיא מודעת למצבו האמיתי .
האשה הדגיש הגבר הגישה תביעת מזונות מופרכת ומוגזמת . לא מדובר במשפחה שחיה באיכות חיים גבוה וחובות רבים קיימים לו לאור המיזם הכושל ונטילת הלוואות שאותם עליהם יש להשיב.
"ניסחה את הטענות כראוי" עורכת הדין הודיה בוארון לוי
צילום: אתר הבית של עורכת הדין
פסק הדין שנידון אצל הרכב השופטים סיגל יעקבי ,עינת רביד ונפתלי שילה שכתב את פסק הדין ונפרש על 14 עמ' מנמק כיצד הערעור מתקבל באופן חלקי מטענות האשה ביחס לדירוג שפסק בית המשפט כך כתב שילה:"בכל הנוגע "לחזקות הפסיקתיות" בדבר צורכי הילדים – צודקת המערערת שהסכומים בגובה של 1,200 ו – 1,300 ₪ לקטין שנקבעו בפסיקה אינם רלוונטים כיום לחישוב מזונות לילדים מעל גיל שש מאחר שהם כללו רק צרכים הכרחיים בסיסיים ולא צרכים שהם מדין צדקה בלבד. נעשה בחזקות אלו שימוש טרם שבאה לעולם הלכת בע"מ 919/15" גם את טענות החזקת המדור קיבל שילה ופירט:
" כ בצדק טוענת המערערת שהיה על בית המשפט קמא לחייב את האב גם בתשלום הוצאות החזקת המדור. למרות שבסעיף 21 ו' לפסק הדין קבע ביהמ"ש קמא שעל האב לשאת "במחצית חלקן של הבנות מ' וק' בהוצאות המדור והחזקת המדור", לא נקבע הסכום שעל האב לשלם בגין רכיב החזקת המדור. האם העמידה בתביעתה את תשלומי החזקת המדור (ארנונה, מים, חשמל, גז וועד בית) על סכום של 765 ₪ לחודש לפי חישוב של מחצית מההוצאות. נתון זה סביר ולא נסתר ע"י המשיב. מאחר שעבור שתי בנות התחשיב צריך להיעשות לפי 40%, סך ההוצאות עומד על 612 ₪ לחודש בלבד. למרות שפער ההכנסות הנכון בין הצדדים עומד על 41.5% לאם לעומת 58.5% לאב, אין להתערב בקביעת בית המשפט לפיה האב ישלם רק מחצית מהוצאות המדור לאור העובדה שאת מזונות הבנות הוא משלם בשיעור מעט גבוה מהפרשי ההכנסות – 65%. לפיכך, על האב לשלם עבור החזקת המדור של הבנות סך של 306 ₪ לחודש עד הגיע מ' לגיל 18 או עד סיום התיכון לפי המאוחר. לאחר שלמ' יימלאו 18 או לאחר סיום התיכון לפי המאוחר, רכיב החזקת המדור יעמוד על שליש דהיינו על סך של 510 ₪ לחודש ועל האב לשלם 255 ₪ לחודש בגין רכיב החזקת המדור."
בהתאם לזאת כתב שילה בסיכום פסק הדין :
" צרכי הבנות יעמדו על סך של 3,600 ₪ לחודש. לפיכך, על האב לשלם סך של 2,340 ₪ למזונותיהן עד הגיע מ' לגיל 18 או עד סיום התיכון לפי המאוחר. בתקופה לאחר שמ' תגיע לגיל 18 או בסיום התיכון לפי המאוחר, יעמוד סכום המזונות על סך של 1,235 ₪ לחודש. בנוסף, בתקופת שירות החובה של כל אחת מהבנות יעמוד שיעור המזונות של כל אחת מהן על שליש מ – 1,900 ₪, דהיינו ע"ס של 633 ₪ לחודש. האב ישלם עבור רכיב החזקת המדור של הבנות סך של 306 ₪ לחודש עד הגיע מ' לגיל 18 או עד סיום התיכון לפי המאוחר. בתקופה לאחר שהבת מ' תגיע לגיל 18 או לאחר סיום התיכון לפי המאוחר, יעמוד רכיב זה ע"ס של 255 ₪ לחודש.מזונות הקטין ב' יעמדו ע"ס של 191 ₪ לחודש ממועד מתן ההחלטה על חלוקת זמני שהות שווים בינואר 2022.
לא תבוצע השבה של מזונות הבנות שנאכלו, ככל שקיימת יתרה לטובת האב. תבוצע השבה ביחס למזונות הקטין ב' ככל שקיימת יתרה ממועד ההחלטה בדבר חלוקת זמני שהות שיויוניים ואילך.
אל דעתו זו הסכימו יתר שופטי ההרכב.
מעבר לזאת ולאור קבלה חלקית של הערעור הטיל שילה סכום של 7000 ₪ הוצאות על הגבר ואת שביעות רצונותיהן של האשה וקרוב לודאי של עורכת דינה .