הצדדים נישאו בנישואין אזרחיים בצ'כיה בשנת 2013 עוד במהלך ההריון בעקבות משבר ביחסים הם הגיעו להסכם גירושין בו נכתב כי הדירה תימכר עם הגיעה של הבת המשותפת לבגרות ע"מ לספק לה קורת גג ראויה חודשיים לאחר לידת הקטינה ב2017 התגרשו השניים . נ על אף הגירושין המשיכו השניים להתגורר בנכס ובהמשך הוסיפו ספח להסכם אשר ביטל את ההסכמה בדבר המכירה המאוחרת והוסכם על מכירת הדירה לאשה בסכום סמלי ניתן לומר המוערך כשליש מערכו בשוק .
וידוי של האשה בדבר רומן שהיה לה בזמן הנישואין עם גבר זר בפריז הוביל לחשיפת עובדה כי ביתו למעשה אינה ביתו אלא היא ביתו של הגבר הזר ולידתה נוצרה מאותו רומן לאחר בדיקה ב2019 אבהותו למעשה התבטלה עם הגילוי הכואב . את כאב הבגידה תרגם הגבר בתביעה לביטול הסכם המכירה השופטת מיכל סער שדנה את המקרה פסקה על ביטול הנספח
במסגרת פסק הדין פסקה סער על דחיית התביעה לאכיפת ההסכם ולקבל את התביעה לביטול ההסכם באופן חלקי לפיו סעיף סעף מתוך ההסכם והנספח יבוטלו. במקביל חויב הגבר להשיב לאשה את הסכום ששולם לו ע"ס 450,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה עד לתשלום בפועל. כמו כן תביעה נזיקית שהגיש הגבר מצאה סער לדחות בנוסף לזאת חויבה האשה בהוצאות ע"ס 30,000 ₪. על פסק הדין הזה ערערה האשה .
הערעור הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי במחוז מרכז ונידון אצל הרכב השופטים המוכר ורדה פלאוט צבי וייצמן ויעל מושקוביץ שפירטו באופן מנומק כי למעשה מכירת הנכס על אף היותו באגב גירושין כפוף הוא לדאגה של הבת ומכאן שהמכירה נוצרה לכאורה עקב טעות או הטעייה מחיר הדירה למעשה שניתן לאשה היה מתוך אבהות מטיבה כנה משזו התבררה כהטעייה בטלות ההסכם היא דינה כך ניסח ההרכב בסיכום:"זכות המדור של המערערת בדירה ניתנה לה רק בכפוף ללידת הקטינה וכי אם המערערת לא תלד – מסיבה זו או אחרת – אף זכות המגורים תישלל הימנה והיא תידרש לעוזבה לאלתר. לטעמנו, העובדה כי הוסכם בין הצדדים כי לאחר איזון המשאבים הזכויות בדירה הן של המשיב, וזכויות המגורים של המערערת הותנו בלידתה של הקטינה, די בה לבסס את קביעת בית המשפט קמא, לפיה, קשרו הצדדים בין הזכויות בדירה להולדת הקטינה ולא מדובר היה בזכות שניתנה למערערת באופן אישי " כחלק כפי שטענה מאיזון המשאבים הרכושי."
ומכאן דחו את הערעור והטילו הוצאות על האשה בסכום של 15.000 ₪
