ערעור על פסיקת בית הדין הרבני בתל אביב נדחה בשל אי אלו הצדקות של המערער
המערער טוען כי טעה בית הדין וכי האישה הינה 'מורדת' ו'עוברת על דת' ויש לקבל את טענותיו בדבר 'מאיס באמתלא מבוררת', לחייב את האישה לקבל את הגט ולבטל את חיוב הכתובה אשר נפסק לו
מוסכם כי המערער הוא שהגיש את תביעת הגירושין, אלא שלטענת הגבר האשה גירשה אותו מהבית והודתה בכך בדיון שהיה בבית הדין האזורי. , לטענתו, במרידתה – בהפסקתה לקיים עימו יחסי ין טרם הגירושין . כן הוא טוען שהגירושין 'יצאו ממנה' בשל סדר העדיפויות שלו ולטענתו מעדיפה היא לארח את ביתה וחתנה כמו כן בהבעת מעשים אלו טוען שממנה יצאו הגירושין
בית דיננו שמע את הצדדים והציע לצדדים שני אופנים לפשרה, האיש הסכים להצעת בית הדין והאישה לא הסכימה, ובשל כך נזקק בית הדין לפסוק בערעור.
בהחלטה של בית הדין הרבני בגדול ציינו הדיינים את השתלתשלות העניינים וכי מעשיה של האשה בעקבות מעשי הגבר ותו לא כמו לא מצאו סיבה לקבל את הערעור מאחר ולא רואים באשה מורדת אלא התנהגות טבעית בהתאם ליחסים בין בני הזוג ולמחלוקות שהתגלעו ביניהם