התביעה לביטול ההסכם שתבע הגבר מתייחסת לזוג שנישאו אזרחית בשנת 2005 ולאחר מכן נישאו כדת משה וישראל ולהם משותף. כאשר את תביעת הגירושין הדישה האשה .
לאחר שניהלו את ההליכים בצרפת ואף ערכו טקס גט .את ענייני הרכוש בין השניים המתייחס לרכוש בישראל ערכו בני הזוג תחת הסכם שזכה לקבל תוקף של פסק דין .
בשלב מאוחר תבע הגבר את ביטולו של ההסכם משתי סיבות עיקריות האחת מצבו המעורער והסיבה השנייה מתייחסת לחתימה בכפייה .
מטענות הבעל מתגלה תמונה של התמכרות לחומרים מסוכנים מצד הגבר ואף מס' ניסיונות התאבדות שהאחרונה נעשתה כשבועיים לפני חתימת ההסכם האשה הבטיחה לחזור אליי לאחר חתימת ההסכם כך טען האשה מנגד מעלה תמונה קשה יותר של התנהגות משפילה מצידו כאשר מנתוני הדיונים אשר נערכו בעניינם נחשפת תמונה שהבעל נגעל מאשתו ולכן הביא חבר שלו ע"מ שהשניים (אשתו והחבר) יקיימו יחסים . למעשה הגדירה זו בצורה מדוייקת ב"כ של האשה עורכת הדין מירב כהן " סרסר באשתו" האשה הודתה כי השניים קיימו יחסים בנוכחות בעלה תוך שהיא טוענת שזהו למעשה אונס לאור שאלת הדיין להסכמתה לקיום היחסים.
פסק הדין חולש על 13 עמ' בהם הרכב הדיינים מנמק מדוע הוא דוחה את תביעת ביטול ההסכם . הדחייה כשלעצמה צפויה לבטח לאור העובדה כי מטענות שמעלה עורכת דינה של האשה אין מדובר בגבר מסכן אשר עשה ויתורים מרחיקי לכת בחלוקת הרכוש ודואגת לפרט כיצד יצא נשכר אף הוא לאור השתלשלות העניינים בחייהם הכלכליים של הצדדים בצרפת . כך שהלכה למעשה בטענותיה של האשה כפי שהציגה אותם עורכת דינה לא מדובר בחתימה בכפייה ולא במצב נפשי מעורער אלא בהסכם שנחתם כדין כפי שהשאיר אותו הרכב הדיינים.
