מפסק הדין עולה גם השינוי בהסכמה שנערך ע"י הצדדים ובו נכתב :
" הוסכם כי הדירה המשותפת תימכר, וחלקו של האב בתמורה שתתקבל מהמכירה, יתחלק כך שחלק יועבר לידי האב, חלק נוסף יכסה חוב של האב בתיק ההוצאה לפועל ויתרת חלקו תועבר לידי התובעת – וסכום זה ישמש לצורך תשלום מזונות הילדים חלף התשלום החודשי. כאשר הסכום שנועד למזונות עתידיים ימוצה וינוצל עד תומו – או אז יחודש חיוב המזונות החודשי השוטף החל על האב." לאחר מכירת הנכס קיבלה האשה את חלקה בסכום הקרוב ל500.000 ₪ עם תשלום מזונות של אבי הקטינים
נסיעה לחו"ל שהייתה אמורה להיות קצרה וע"כ התבטל צו עיכוב היציאה מהארץ כנגדו התארכה והאב למעשה עזב את הארץ לצמיתות שם הוא מנהל מערכת יחסים חדשה יותר מזה טוענת האשה כי ייתכן ואף רכש דירה וצבר נכסים נוספים.
תביעת המזונות לטענתה הוגשה לאחר שמיצתה את הליכי ההוצל"פ אשר לא מניבים שום גבייה בפועל ולכן תבעה את הוריו בנטל המזונות.
השופטת מיכל דבירי רוזנבלט שדנה את המקרה דחתה את התביעה תוך נימוק פרטני ראוי מדוע כלל לא ניתן לתבוע במקרה הספציפי הזה את הוריו .
כעולה מטיעוני האשה אין מדובר במזונות אשר צריכים הקטינים אלא התביעה הוגשה בכדי להעלות את רמת החיים. דבירי הביאה את החוק כלשונו מתי ניתן לתבוע את קרובי משפחתו של האב במזונות מצב שאינו עולה בקנה אחד עם המקרה המובא כאן.
כל זאת עוד לפני שצללה לעובי קורת התביעה ומרפרוף ראשוני לגבי המספרים אותם העלתה בתביעה . בה תבעה שני שליש עבור הוצאות חינוך ורפואה .
עוד מפסק הדין עולה הפערים המשמעותיים בהם טוענת האשה בקשר להכנסותיה מהעסק הנערך ע"י בכמה מאות ₪ שבפועל ישנו רווח גדול יותר.
מעבר לדחיית התביעה הטילה דבירי על האשה הוצאות עם פירוט נכבד לגבי הסכומים כשכתבה:
" הגשת התביעה אילצה את הורי האב ואת הורי האם גם יחד להידרש להליך המשפטי, ליטול ייצוג משפטי, לחשוף את מצבם הכלכלי באמצעות מסמכים רבים, ולקחת חלק בהליך שנמשך כשלוש שנים וכלל שני דיוני הוכחות, עוד דיוני קדם משפט, ועשרות בקשות ותגובות. במהלך דיוני ההוכחות ולאחר שמיעת עדות התובעת, הציעו הנתבעים כי התובעת תמשוך את תביעתה נוכח הנתונים שעלו מעדותה, ואו אז לא יעמדו על הוצאות משפט, אך זו סירבה ועל כן ההליך נמשך. בשל כל אלו, אני אף מוצאת לחייב את התובעת בהוצאות משפט בסך 12,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים 1-2. על מנת לאפשר לתובעת לשלם את הסכומים, אורה כי הוצאות המשפט ישולמו לנתבעים עד יום 1.1.2024, לכל המאוחר, ולא באופן מיידי. עם זאת, לאחר מועד זה יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק."
התייחסות נוספת ולא פחות חשובה הקדישה השופטת להסדרי השהות המתקיימים כעת של הסבתא עם נכדיה לאחר נתק ולאחר שיחידת הסיוע נאלצה לעזור בחידוש הקשר .