ברקע הערעור המדובר בזוג שנישאו ב2005 וכתוצאה מנישואין אלו נולדה ילדה בשנת 2008 נישואין אלו היו כעולה מן הכתובים סה"כ בהרמוניה עד לתביעת היישוב סכסוך עת הקטינה הגיעה לגיל 10 ב2018 ולאחר שלא צלח הליך היישוב סכסוך.
תבעה האשה תביעת משמורת; תביעה למזונות הקטינה; ותביעה רכושית.
לעניין המשמורת תבעה האשה משמורת מלאה עקב התפרצויות זעם כעולה מטענות התביעה אותם מייחסת לבעל אשר מלווה באלימות מילולית ואין שום גורם טיפולי לעניין
הגבר טען מנגד כי יחסיו עם הקטינה טובים מאוד, והוא דואג לצרכיה ואף יכול לשמש כאב לכל דבר ועניין להורות משותפת
לנתק אשר נוצר בין האב לביתו מצויין כי
ניסיונות חוזרות של בית המשפט לענייני משפחה להבריא את הקשר לא צלחו על אף מס' ניסיונות לטענת האשה הסיבה לאי הצלחת הניסיונות נובע בשל חוסר יציבותו הנפשית של בעלה והחשש הרובץ על הקטינה ממנו כמו כן מהתסקירים ןהדיווחים השונים של האפוטרפוס לדין עולים כי הנתק אשר נוצר הוא בשל חוסר רצון האב לטפל בעצמו תחת שתיית אלכוכוהל והתנהגות בלתי הולמת וע"כ בית המשפט פסק כי אין טעם לחייב את הקטינה בקיום מפגשים עם האב טרם טיפל בעצמו, שכן הדבר עלול לחשוף אותה למצבים מורכבים שעלולים לסכן אותה וליצור ריחוק נוסף
כמו כן נתן בית המשפט הזדמנות לקיום מפגשים עם הבת בתנאים של טיפול וצמצום היקפי צריכתו באלכוהול עיקר הערעור נובע בצל התביעה הרכושית שבמרכזה עומדת דירת 4 חד ' אשר נרכשה טרום נישואין ולהוצאות הרחבה ושיפוץ ואף עבירתה להליך תמ"א 38 ומכאן ההתייחסות למעשה ביקשה האשה בכתבי התביעות הראשוני והמתוקן סעד הצהרתי אשר יאשר כי הדירה שייכת לשניהם
כך מפסק הדין עולה :
" ביום 11.11.2019 הגישה המשיבה כתב תביעה מתוקן שהוכתר כ"שמירת זכויות + רכושית + הצהרתית + איזון משאבים ספציפי + פירוק שיתוף ספציפי". בכתב התביעה המתוקן הרחיבה המשיבה את התיאור העובדתי ומסרה כי היא עלתה לישראל בשנת 1997, והוכרה כעולה חדשה הזכאית להטבות שונות. הצדדים הכירו בשנת 2002 ובתחילת שנת 2003 עברו להתגורר בדירה, כאשר הם נושאים במשותף בכל ההוצאות ומנהלים משק בית משותף לכל דבר ועניין. נטען כי בשנים הראשונות שררה הרמוניה בין הצדדים. במטרה להרחיב את המשפחה, עברה המשיבה טיפולי פוריות קשים עד להולדת הבת י'. נטען כי בשנים האחרונות לנישואי הצדדים חלה החרפה במערכת היחסים, שהגיעה לכדי אלימות פיזית של המערער כלפי רכוש בבית. המשיבה תיארה את היחסים המתוחים ואת היחס הקשה מצד המערער. במישור הכלכלי נטען בתביעה כי המשיבה הייתה המפרנסת העיקרית שנשאה בהוצאות הבית והמשכנתא, שכן המערער עבד בעבודות מזדמנות והכנסותיו עמדו על אפס עד 2,000 ₪ לחודש."
במרכז הטענות אשר הועלו בידי הגבר נטען כי בני הזוג מאז ומתמיד חיו בהפרדה רכושית מוחלטת כאשר האשה בכוונת מכון אינה הכלילה את הדירה אשר שייכת לה באוקריאניה את משכורתה שבמהלך חייהם המשותפים נהגה להעביר לחשבונות חוץ שע"ש בלבד כמו גם הרכב מסוג ניסאן שהוא נושא לבד רכישתו ובאחזקתו בנוגע לדירה תבעה האשה "שיתוף ספציפי" וחייהם המשותפים מעידים על הרכוש המשותף שנצבר על ידם לרבות טיפולי ההפרייה אשר עלותם היקרה השאה בחובה שיתוף בתשלומים
בערכאה הדיונית בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התביעה הרכושית בחלקה, ופסק כי בחינת כלל הנתונים מובילה למסקנה כי ביחס לדירה קיימת "שיתופיות מוחלשת", לפיה 25% מהזכויות בדירה שייכות למשיבה ו- 75% שייכות למערער. קביעה זו התבססה על שורה של נתונים ושיקולים, אשר נבחנו ביחס לשיתוף אותו חלקו בני הזוג לרבות השיפוץ הנרחב בדירה , החלפת ריצוף כאשר בחישובים השונים עולה תמונה כי כל צד הכניס לניהול משק הבית המשותף סך של 7500 ₪ מדי חודש בהם התנהלו בני הזוג .
המקרה נידון בהרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי כאשר הדנה היחדה בתיק הינה גאולה לוין אשר מצאה לנכון לקבל את הערעור לעניין התביעה הרכושית ולייחס לזוג שיתוף כמבוקש :
" השיפוץ שנעשה בדירה והרחבתה אינם מבססים כוונת שיתוף ספציפי, נוכח העלויות הנמוכות, ובהעדר אינדיקציות לכך שהמשיבה נטלה חלק פעיל בהרחבה, בשיפוץ ובמימונם. השקעה של בן הזוג הלא רשום בנכס תיחשב כ"דבר מה נוסף" המעיד על כוונת שיתוף רק מקום בו מדובר בהשקעה כספית רצינית"
