16 שנות מגורים משותפים באותה הדירה עד מעבר לדירה אחרת כאשר דמי השכירות מהדירה נכנסו לחשבון משותף, ממנו שולמו דמי אחזקה ושיפוץ לדירה ולבניין בו היא מצויה.
הדירה נרכשה במהלך הנישואין; בין המנוחה ובין התובע שררו יחסי שיתוף, ומשכורתם הופקדה לחשבון משותף
הלכה למעשה , הצדדים אחזו בשני חשבונות משותפים. הדירה בתחילה הושכרה על-ידי בני הזוג והיא נרכשה בשנת 2004, אגב שיפוץ, בשווי 15% משווי הדירה. מס הרכישה שולם מחשבון משותף, ושיפוץ בשווי 5% נוספים משווי הדירה נעשה בשנת 2008, בנוסף הותקנה מעלית בבניין.
. החשבון המשותף שימש לשיפוץ דירה אחרת של המנוחה, ובהתאם להסכם בין הצדדים פרעה המנוחה לתובע רק 159,000 ₪ ע"ח כספים שנמשכו מהחשבון המשותף, וכי היא חבה לחשבון המשותף סך 535,462 ₪. התובע הוא בעל החשבון המשותף ולכן מגיע לו כל הסכום ולא מחצית. אלו טענותיו של הגבר לכאורה תובע הוא את כלל הדירה בשל החשבונות המשותפים בהם אחזו בני הזוג ולאור השינויים שנעשו בדירה במהלך השנים.
מנגד טענות הצד השני כפי שעולה מפסק הדין ובאמצעות עורכת הדין רויטל כרם שייצגה את מנהל העיזבון מספר על ירושתה של המנוחה אשר ירשה 3 דירות באותו הבניין והחזיקה אותם באופן מופרד מהרכוש המשותף של השניים במה שהיו מעוניינים בני הזוג לחלוק התנהגותם הייתה ברורה ולצורך כך ניהלו חשבונות משותפים
בנוסף התובע משך סך 150,000 ₪ מכספי העיזבון, כספי ילדיו, ועד היום לא הציג שום אסמכתא כי הפקיד הכספים לטובת ילדיו.
מצוואתה של המנוחה עולה כי זכות מגורים קיבל התובע אך ככל הנראה מזכות זו לא היה מרוצה ומנסה הוא בכל כוחו לשאוב מהעיזבון גם לא 3.000,000 ₪ שקיבל מהחשבון המשותף בנוסף ל 292.000 ₪ מזכויותיה.
לא רק שלא מדובר בנכס משותף אף מי שהוריש את הירושה למנוחה ציווה בצוואתו כי הדירה אינה משותפת עדות להפרדה המוחשית בין בני הזוג מומחשת באי הכנסת שמו כערב לחוזה ו/או כשוכר שכזה לבני הזוג קיימת דירה משותפת והוצאות המס כלל אינם נכללו כחלקו שלו , יתרה מזו כעולה מהסכם הממון ניתן להבין מפורשות כי קיימת הפרדה רכושית .
פסק הדין שניתן ע"י השופט ארז שני מתייחס לשיתוף הספציפי תוך מתן מס' דוגמאות בגינם הוא פוסק על דחיית התביעה והוצאות ע"ס 125.000 ₪ אותם גזר מהעיזבון
"סכומי התביעה עולים למעשה (מחצית דירה, בצירוף למעלה מ- 500,000 ₪) קרוב לסך 2,000,000 ₪ לפחות – ומכאן יש גם לגזור את סך ההוצאות."
