ניצולת אשה שאת מירב חייה חיה בתל אביב וזאת לאחר עלייתה ארצה לאחר השואה והתאלמנותה בגיל המתקרב ל60 הוביל אותה מתן מסכת החיים להישאר בודדה ללא משפחה אלא שמשפתו של בעלה המנוח הגישו את צוואתה אשר נערכה כשנה לפני מותה .
מכריה של האשה הערירית הגישו התנגדות לצוואה זו מאחר והאשה הייתה דימנטית במקביל לעובדה כי בעניינה יש מינוי של אופוטרופוס לרכוש ולגוף .
המקרה הובא בפני השופ יהורם שקד עצם עיקר הרכוש הדירה בת"א אשר שימשה את המצווה כך שהסמכות העניינית נתונה לידון בת"א השופט שקד בחן את מצבה הרפואי לעומק לרבות שמיעת עדויות ובדיקת עריכת הצוואה ומצא שיש לפסול אותה מאחר ולטענתו בסמיכות הזמנים אשר הערכה הצוואה כשנה לפני מותה ולפי מבחן מצבה הרפואי נראה כי אין הייתה באפשורתה של האשה להבחין בדעה צלולה בטיב הצוואה כמו כן הוסיף שקד את הדקדנות שבה קיימת לאופוטרופוס כחובה בעת ערכית צוואה :
" אכן, מינוי אפוטרופוס אינו מונע עריכת צוואה על ידי האדם שמונה לו אפוטרופוס, והכל תלוי נסיבות. עם זאת, בשים לב לאמור לעיל, במקרים מסוג זה ראוי היה להקפיד הקפדה יתירה כי הליך עריכת הצוואה ייעשה באופן תקין ולדקדק בקלה כבחמורה. יש לוודא כי האדם לו מונה אפוטרופוס מבין את אשר עושה וכי עריכת הצוואה היא תוצר של רצונו העצמאי והחופשי. עוד ראוי הוא כי האפוטרופוס שמונה לאותו אדם יביא את בקשתו לערוך צוואה בפני בית המשפט על מנת לקבל את אישור בית המשפט לעריכת הצוואה לאחר שבית המשפט ייווכח כי האדם כשיר לערוך צוואה, כי לא הייתה כל השפעה על האדם לערוך את הצוואה. למען הסר ספק, אין משמעות הדבר כי צוואה שנערכת שלא בהתאם לאמור לעיל, תיפסל רק בשל כך."
עוד בפסק הדין נימק שקד את הבדיקתו במרקם היחסים עם קורבי משפחתו של אביה וגורמים שהובילו אותו לפסול את הצוואה ובעיקר התייחס לרכיב רצון המצווה כנדרש
"אשר על כן ומכל המקובץ לעיל, נחה דעתי כי הצוואה אינה משקפת את רצונה החופשי של המנוחה וכי הצוואה נערכה שעה שלא ידעה להבחין בטיבה של צוואה. בהתאם לעדויות שבפני, המנוחה ידעה לדבר וידעה להביע דעה ואולם לא זה העניין שעל הפרק, אלא האם דיברה והאם הביעה דעה מתוך מחשבה חופשית ויכולת להבין עד תום את משמעות הדברים, ולשאלה זו מצאתי להשיב בשלילה."
כמו כן בסוף הורה שקד לצדדים להגיש לבית המשפט איזה רכיבים יירצו עדיין לקיים .
