לאב רקע כבר על מעללים שונים בזמני שהות בנק' העברת הבנות ובתירוצים למכביר על מעשיו.
לטענת האב האיסוף לאילת נעשה בהסכמת ובתיאום גיסתו לשעבר אחותה של האם שחזרה בה מהסכמתה.
ולטענתו לא השיב את הבנות בזמן בשל התחמקויות שונות של האם והתעלמות של סינון טלפוני.
האם ביקשה את התערבות בית המשפט מאחר ואפילו לא הייתה תחנת משטרה בעירה שכידוע תחנת המשטרה בה מקום מגוריה פוצץ בימי הלחימה הראשונים של מתקפת הטרור.
את תירוציו של האב הגדיר השופט ארז שני שדן בתיק כ"רשעות גרידא".
ניצול של מצב להוכחה הוא מביא את ידיעותיו של האב בדבר המיקום המדויק אליו פונו האם והבנות.
לדברי שני על טענת האב כי הייתה הסכמה מצד אחותה של האם וחזרתה בה הוא אינו מאמין גרסה זו ואין הסבר הגיוני לאי השבת הבנות בזמני השהות.
על הניצול הציני בזמן הלחמה ציין שני:
":רשעות גרידא אינה זוכה לסבלנות לא בימי מלחמה ולא בימי שלום"
"שור מועד" על מעלליו ציין .
לבסוף פסק על 45 הימים בהםלא יראה האב את בנותיו
ההוצאות הגבוהות הקנס שיישא באם יאחר להשבת בנותיו
ההוצאות שבמקרה הזה יימצאו את דרכם לסיוע המשפטי.