המחלוקת בהחלטת השופטת עפרה גיא עסק במקום קבורתו של המנוח .
מצד אחד אשתו השנייה מבקשת שקבורתו תהייה באשקלון ומהצד השני בנותיו מהנישואין הראשוניים עתרו לקבורה באשקלון..
בין לבין המבקשת בהליך הינה חברת קדישא שהמתינה להכרעה ע"מ להביאו לקבורה.
השופטת עפרה גיא שדנה את המקרה בחנה את מכלול הנסיבות מהם עולה כי המנוח רכש חלקת קבר בעיר אשדוד עם רעייתו הקודמת ואב לשתי בנותיו.
מעבר לרכישה בנה כבר מצבה .
עפ"י ההלכה אין להלין את המת וע"כ יש עניין של דחיפות במתן ההחלטה.
בטענות האשה השנייה עולה בעיקר נושא הנוחיות של נסיעה ע"מ לפקוד את הקבר בביקורים העתידיים ומעבר לזאת מאחר והיא אינה יהודייה היא מודעת כי לא תיקבר בסמוך אליו.
עוד עולה כי בנה של האשה הציג בפני גיא ייפוי כח מתמשך לענייניו הרכושיים והרפואיים אך גם אלו אינם קשורים למקום הקבורה.
השופטת גיא דחתה את בקשת האשה והכריעה כי המנוח ייקבר בעיר אשדוד כרצון בנותיו וככל הנראה כרצונו שלא.
לא היה בשינוי רצונו או לפחות כך נראה מאחר והליכים משפטיים אחרים אכן התקיימו אך ללא הבעת רצון לשנות את מקום הקבורה.
