– "מעבר להנ"ל אין תביעות האחד כלפי משנהו מכל מין וסוג שהוא". כך נכתב באחד מסעיפי הסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין האזורי ועל בסיסו דחה אתתביעת האשה.
אלא שהאשה עלתה ערכאה לבית הדין הרבני בו היא מפרטת כי צרכי הילדה גדלו וע"כ היא מבקשת שעל בסיס עלייה זו תינתן לה האפשרות להצמיד את המדד לחיוב המזונות ואת המדור.
הרכב הדיינים שבחן את נשוא הערעור החליט כי ההוצאות משתנות עם השנים והוא רואה בעין לגיטימית את ההצמדה .
הרכב הדיינים שדן את המקרה הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב צבי בן יעקב כתבו :
"אין ספק שחיוב מזונות, בין אם נקבע בהסכם או בהחלטת ביה"ד, בא למצות את המציאות הכלכלית וכוח הקניה. לא יתכן שהאם תצטרך לצמצם את מזונות הבת, עקב עליית המדד, שמשפיעה על מחירי המזון ומחירי הדיור ואחזקת המדור. וכי יעלה על דעתך, שאם המדד יעלה כל שנה בעשרות אחוזים, חיוב המזונות יישאר על כנו ללא שינוי?וכך הוא מנהג המדינה להצמיד את חיוב המזונות למדד, מהטעם הנ"ל. הואיל וכן הוא המנהג להצמיד את חיוב המזונות למדד, ומה שלא חשו במהלך השנים ההם לכתבו, מפני שהמדד כמעט ולא עלה, מכל מקום, כיון דכן הוא המנהג, יש לראות כאילו כתבו בהסכם, גם אם לא נכתב, "
על הזמן החולף בין הסכם הגירושין ועד למועד נשוא התביעה החליט ההרכב כי אלו מזונות שנאכלו וע"כ לא חייבו רטרו.
