"ברירת המחדל החלה על התיקים בענייננו היא איסור פרסום ואיסור עיון, ואין במקורות החוק והתקנות אליהן הפנתה המבקשת כדי להסיג את העקרונות הללו ולהתיר את העיון. הגנה נוספת חלה בענייננו שעה שהמנוח סבל מליקוי נפשי וזוכה להגנת המחוקק. טעמים אלה מובילים לדחיית הבקשה. אוסיף כי פרטי התיק מצויים בליבת זכותם של הנוגעים בדבר לפרטיות וסודיות. מערכת היחסים של המנוח עם בני משפחתו, בנו ורעייתו פרושים לאורכו ורוחבו של התיק, כמו גם פרטי בנו של המנוח, פרטיו הרפואיים ופרטי בני משפחתו. מבלי להמעיט מהתחייבות המבקשת לשמור על סודיות, יחטא בית המשפט לתפקידו ולכוונת המחוקק אם יפקיד את שמירת הסודיות ואת פרטיהם האינטימיים ביותר של הנוגעים בדבר בידי צדדים זרים להליך לרבות מייצגם.
לשם שלמות התמונה אוסיף שקיים ספק שמא יכולה המבקשת להסתייע בפרטי המקרה הקונקרטי בענייננו. עיון בפסק הדין מלמד כי המומחה מטעם בית המשפט סבר כי המנוח היה כשיר לערוך צוואה. היתה זו עדותו הקונקרטית של הרופא המטפל שהביאה את המומחה לבחון את חוות דעתו הראשונית ולערוך חוות דעת משלימה, ולפיה המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה (ר' ס' 86, 108-107 לפסק הדין)."
כך סיכמה קדשאי את הסיבה בגינה לא ניתן יהיה לצד אשר לא היה חלק מההליך לעיין בתיק על אף הסיבות המוצדקות במקרים מסוימים ועל אף החשיבות הרבה בה ניתן לטעון בכתבי טענות ע"מ להגיע לתוצאה רצויה ולמרות שחשב המבקש במקרה הזה הטכניון כי מדובר במקרים זהים.
