"וַיַעַׂש אֵ ת הַ כִּיֹור נְחֹשֶׁ ת וְאֵ ת כַּנֹו נְחֹשֶׁ ת בְ מַ רְ אֹת הַ צֹבְ אֹת אֲשֶׁ ר צָבְ אּו פֶׁ תַ ח אֹהֶׁ ל מֹועֵד" פירושים שונים
ניתנו לתיאור ה'מראות הצובאות' שמהן נעשה הכיור. אחד הפירושים המקובלים הוא שהכיור היה
עשוי ממראות שנדבו נשים למשכן.
הכיור נועד ל רחיצת הידיים והרגליים של הכהנים בבואם אל עבודת הק דש במשכן. כלומר הכיור אינו
חלק מעבודת הכהנים אלא מהווה הכנה לכניסה אל הקדש. מטהר .
הכיור המטהר עשוי ממראות. מראות המשמשות את המתבונן בהם להתמקד בעצמו, להביט מהזווית
הזו ומהזווית האחרת. להיות עסוק ברצונותיו, מאוויו, חשקיו וכו. נשמע כמו פרדוקס לא?
מה הבעיה במראה? שאתה מסתכל בעצמך יותר מדיי. עסוק באני. מביאה למודעות עצמי מוגזמת.
בחסידות מסבירים ש יסו ד המידות הלא טובות: גאווה. על מה יושבת הגאווה? אדם שעסוק מדיי
בעצמו.
היינו חושבים שראוי לשנוא את המראות ולהרחיק אותם מהמשכן. )שולחן ערוך פסק אסור לאיש
להסתכל במראה(.
כמה מפתיע שמשה מקבל ציווי להשתמש דווקא במראות של הנשים. עיקרון גדול מתגלה לנו כאן –
סוד המשכן הוא לקחת את כל כוחות הבריאה ולהשתמש בהם לעבודת ה'. כך מסביר רש"י:
במראות הצובאות – בנות ישראל היו בידן מראות שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עזבו
מלהביא למלאכת המשכן לנדבתו. והיה משה מואס בהם מפני שעשויין ליצר הרע. אמר לו הקב״ה:
קבל, כי אילו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו נשים הללו צבאות רבות במצרים. כשהיו בעליהן
יגיעין מעבודת פרך בשדה, היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם, ונוטלות
המראות, וכל אחת ואחת רואה עצמה עם בעלה במראה, ומשדלתו בדברים אני נאה ממך . ומתוך
כך מביאות אותם לידי תאוה ונזקקות להם, ומתעברות ויולדות שם, שנאמר: "תחת התפוח עוררתיך"
)שיר השירים ח, ה( . וזהו שנאמר במראות הצובאות ונעשה הכיור מהם שהוא לשום שלום בין
איש לאשתו…
בעבדות הקשה במצרים, איבדו הגברים רצון לחיות, הם איבדו את זה והתייאשו . לא ראו כל טעם
בהמשכיות החיים , פרשו מהנשים ולא רצו להוליד דור המשך. באו נשותיהם עם סלים מלאים
מטעמים וישבו לפיקניק , לקצת זמן איכות בזוגיות. ומה עשו? הוציאו מראות מהסלסלה, ועשו סלפי.
וכל אחת ואחת רואה עצמה עם בעלה במראה, ואומרת א תה נאה ואני נאה ממך.
כח המראה זה הכח שלי להראות לשני /לאחר את המעלות התמונות בו. לא להסתכל על עצמי
במראה ול עוף עליי, אלא לשים את המראה מול הפנים של ו ולהראות לו איזה יפה הוא, " איזה טוב
אתה, מתוק אתה ". כל אחד מאיתנו צריך להיות מראה לזולת, להראות לו את יופיו. את הטוב הקיים
בו. כמו שהגמל לא רואה את הדבשת שלו כך גם אנשים לא תמיד מודעים למעלות יהם.
זה התיקון של המראה , התנאי להיכנס למקדש. תפקיד הכהנים הוא להראות לעמ"י כמה הם טובים.
אדם לא תמיד מצליח לראות את הטוב שבו. )מה שמוביל להרבה חוסר ביטחון עצמי(
הנשים הראו לגברים במראה כמה הם יפים וראויים . זה התיקון. להראות לאחר כמה הוא חשוב
ומשמעותי, טוב ונעים. יצה"ר רוצה שנביט במראה. אבל התיקון הוא להזיז מעט את המראה
ולהראות לאחר.
ולשים שלום בן איש ואשתו. איך המראה מביאה ל שלום בית? כל אחד מראה לשני את המעלות
שלו, מעצים אותו ומחזק. " אתה אבא נפלא כמה מעלות יש בך, אתה סבלן וחם, ויוצא מגדרך לעזור
להם להגיע בזמן לאוטובוס ". "אני ממש אוהב בך את הכנות והרגישות לצרכים של המשפחה, כמה
אור את מאירה בבית "… כשמישהו מראה לי את הטוב שבי – זה נותן לי כוח.
שלום בית הולך ומתרחק מאיתנו כאשר כל אחד רואה רק את עצמו במראה .
ביטוי של אהבה לאחר הוא ל שים את המראה מולו. ולא מולי..
זו הטהרה בבואנו אל הקדש. זו משימת חיים בחיי המשפחה.
מזמינה אתכם, לקבל על עצמכם הרגל טוב, פעם ביום )לפחות( לשים את המראה מול הזולת. ואז
נהיה כולנו מראות!
ומה קורה כשיש כל כך הרבה מראות במשפחה ובעם אחד? נהפך לתחנת כוח אנרגיה סולרית
מטורפת!
שבת שלום
שירה דיוק- מאמנת אישית לזוגיות ויועצת זוגית , ברוח יהודית
בעלת תואר ראשון בחינוך וגיאוגרפיה ותואר שני בחינוך יהודי.
ברקע שנים של עבודה עם נוער שוליים- הבנת צרכי הנוער והתמודדות עם מעברי גיל ההתבגרות
ניהול מכינה קדם צבאית ,לימוד של שנים רבות על חסידות בבית מדרש לנשים (מתן, באור פניך)
מלמדת בבתי מדרש לנשים. עשייה נוספת גם בתחום של אומנות וכתיבה .
