מאת שירה דיוקב
פרשת בהעלותך המשבר הראשון פוקד את בני ישראל במדבר. נתייחס כאן לפתרון שהקב"ה נותן למשה לאחר משבר "קברות התאווה". האספסוף (האנשים שסוף של הסוף של המחנה, הקצוות בחברה) "התאוו תאווה" התחשק להם משהו ,התאוו לתאווה כלשהי. הם הצליחו להשפיע ולכבוש את מרכז המחנה. "מי יאכילנו בשר" שאלו. "וישבו ויבכו גם בני ישראל."
אז מה עושים במצב הזה? חינוך! מינוי 70 זקנים שינהיגו יחד עם משה. יעבדו יומיום לצד משה ויעזרו לו לחנך את העם.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֶסְפָה־לִּ֞י שִׁבְעִ֣ים אִישׁ֮ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔עְתָּ כִּי־הֵ֛ם זִקְנֵ֥י הָעָ֖ם וְשֹֽׁטְרָ֑יו וְלָֽקַחְתָּ֤ אֹתָם֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהִֽתְיַצְּב֥וּ שָׁ֖ם עִמָּֽךְ׃ יז וְיָֽרַדְתִּ֗י וְדִבַּרְתִּ֣י עִמְּךָ֮ שָׁם֒ וְאָֽצַלְתִּ֗י מִן־הָר֛וּחַ אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יךָ וְשַׂמְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֑ם וְנָֽשְׂא֤וּ אִתְּךָ֙ בְּמַשָּׂ֣א הָעָ֔ם וְלֹֽא־תִשָּׂ֥א אַתָּ֖ה לְבַדֶּֽךָ׃
הפעם אספה לי אנשים מפסגת המחנה בניגוד ל- אספסוף משולי המחנה. אסוף אנשים בעלי השפעה חיובית ומצמיחה כי החברה היא משפיעה מאד על האדם. האספסוף היא חברה רעה ומזיקה לעומת הזקנים שבאים לחנך ולגדל.
המדרש מחדד נקודה זו ולוקח אותנו עוד צעד קדימה:
אמר רבי אבא הכהן בר פפא כשהייתי רואה סיעה של בני אדם הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהן שלא יהיו רואין ועומדים מלפני וכשאמרתי דברים לפני רבי יוסי ב"ר זבידא אמר לי צריך אתה לעבור לפניהם ויהיו רואין אותך ועומדים לפניך ואת מביאם לידי יראת שמים שנאמר "מפני שיבה תקום ויראת מאלהיך" .
רבי אבא הכהן בר פפא לא רוצה להטריח את התלמידים שיקומו לכבודו בדומה להורים שאינם מטרידים את בניהם ומאפשרים להם לשבת במקומם, או מורים שמסרבים לתת לתלמידיהם להביא להם כוס מים "הם לא משרתים -הם תלמידים" הם אומרים. כמה מוערך ונערץ נכון?
אבל מתקן רבי יוסי ואומר, להיפך! הבה נחשוב כמה טובה מונעים בכך רבנים, מורים והורים אלה מבניהם ומתלמידיהם. כשבן לא מתישב בכסא אביו הוא לומד פרק בכיבוד הורים, כשהתלמיד מביא לרבו כוס מים הוא לומד להדבק בגדולים ממנו, וכאשר התלמיד קם בפני רבו הוא רואה כמה עוד עליו ללמוד כדי להגיע לפסגות הידע והדעת.
בקש כוס מים מהתלמיד, תן לצעיר באוטובוס לפנות את מקומו עבורך וכך תבנה ותעצב את אישיותו.
אם נתבונן לעומק המדרש, בנקל נוכל למצוא עצמנו בדמותו של רבי אבא הכהן בר פפא. מול תלמידים או חברים אבל בואו נראה מה קורה כשזה מול בני זוגנו.
תנועות העצמת נשים, חינוך לעצמאות ועמידה על הרגליים בכוחות עצמנו היא קריטית להתפתחות בריאה של הנפש, עצמאות האישה היא חשובה ביותר, אך- המסר המסווה הוא: קבלה =חולשה.
אדם חזק, אדם מכובד, הוא זה שיודע להסתדר לבד ולא צריך עזרה. הניסיון האישי מלמד עד כמה עמדה נפשית זו מזיקה לקשר הזוגי. העדר יכולת לקבל שוחק את מידת האמון הקיימת בקשר, חוסo את יכולת הנתינה של הבעל, ומונע את השמחה הטבעית של זוגיות בריאה ומספקת…
המבנה הנפשי של האישה היא להיות מקבלת ושל הגבר היא להיות המשפיע/הנותן. בטבע, הזכר הוא הנותן את הזרע והאישה מקבלת את הזרע ומפתחת אותו לכדי עובר. . אין לראות בכך נחיתותה של האשה מול האיש.
יכולת האישה להיות מקבלת – ויכולת הגבר להיות נותן , היא אבן יסוד לזוגיות תקינה. התנועה הנפשית המאפיינת את הצד המקבל היא הייחול ומתן האמון שהוא יספק כל צרכי.
עצמאות האישה היא חשובה ויש בה ברכה גדולה אבל כמו כל התפתחות יש למצוא את נקודת האיזון…
אז איך קורה במערכת זוגית שהאישה לא רוצה להטריח את בעלה ולקבל עזרה או כל דבר אחר?
זה נשמע בערך כך: "אשתי עצמאית מאד, היא לא אוהבת שעוזרים לה, היא אוהבת לעשות לבד. אני רק מפריע לה" מספר לי בחור צעיר.
או- " למה להטריח את בעלי אם אני יכולה לעשות לבד"…
האישה המתוקה שלו עצמאית זה יופי ונהדר אבל היא מונעת ממנו 'נתינה' -את תפקידו ומהותו. צד לא ממומש באישיות פוגע בשמחה. והיא האישה המתוקה והעצמאית, מונעת מעצמה מהות של יכולת הקבלה.
שאלו עצמכם, למה שאישה תמנע מעצמה קבלה ?
הנה כמה תשובות..
1.מחשבה ש'אני לא ראויה', לא מגיע לי לקבל. למה שיטרח עבורי, למה מי אני בסה"כ? סוג של ביטחון עצמי נמוך.
2. אני לא סומכת עליו שייתן לי בדיוק מה שאני צריכה, חוסר אמון שהוא מכיר ויודע..
3. מחשבה שקבלה היא חולשה ומעידה על חסרון שיש לי והייתי מעדיפה לחשוב על עצמי כשלמה. אם לא נרגיש בחיסרון לא נבקש אחר הדבר. לא נתקדם כי טוב לי כאן…אולי גם מעכב ברווקות מאוחרת.
ללא תודעת הקבלה, מהותו של הקשר הזוגי נמצא בסכנה. הקבלה היא גם מפתח לנתינה, סוג של "מנוע" בינאישי שבלעדיו אין אפשרות של נתינת אמת. נתינת אמת כרוכה בדמות מקבל, שחסרונו נשלם על-ידי הנתינה.
בע"ה שנזכה לקבל שבתות מרוב שמחה, עושר וכבוד ומתוך מיעוט עוונות. שבת שלום!
שירה דיוק- מאמנת אישית לזוגיות ויועצת זוגית ברוח יהודית
בעלת תואר ראשון בחינוך וגיאוגרפיה ותואר שני בחינוך יהודי.
ברקע שנים של עבודה עם נוער שוליים- הבנת צרכי הנוער והתמודדות עם מעברי גיל ההתבגרות
ניהול מכינה קדם צבאית ,לימוד של שנים רבות על חסידות בבית מדרש לנשים (מתן, באור פניך)
מלמדת בבתי מדרש לנשים. עשייה נוספת גם בתחום של אומנות וכתיבה .