מאת עו"ד בני דון חייא- מומחה לדיני משפחה וירושה
וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם. (כא, א)
"המשפטים" – ראשי תיבות:
הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט.
("בעל הטורים")
וְאִם אָמוֹר יֹאמַר הָעֶבֶד:
אָהַבְתִּי אֶת אֲדוֹנִי, אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חוֹפְשִׁי, וְהִגִּישׁוֹ אֲדוֹנָיו אֶל הָאֱלוֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה, וְרָצַע אֲדוֹנָיו אֶת אוֹזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעוֹלָם. (כא, ה-ו)
מדוע נענש העבד העברי בשל רצונו להישאר עבד?
משום שהצהיר תחילה "אהבתי את אדוני", ורק אחר כך הכריז על אהבתו לאשתו ולילדיו. היה עליו להפוך את הסדר.
וחרז הרהמצ"ז:
מיהו עבד נרצע? מי שהחופש הוצע לו – והוא לא יצא.
כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן.
אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אוֹתוֹ כִּי אִם צָעוֹק יִצְעַק אֵלַי – שָׁמוֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. (כב, כא-כב)
"לא תְענון" – אל תגרמו לאלמנה וליתום להיות עניים.
כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. (כב, כא)
רבי אביגדור הלברשטם היה צדיק תמים. פעם התארח עם חבר בביתו של אחד הגבירים. בימים ההם נהוג היה להגיש לאורח חשוב את קערת החמין כדי שהאורח יחלק לכול סועד את מנתו, כאילו הוא בעל הבית.
הגישו לרבי אביגדור את הקערה, ולאחר שטעם ממנה המשיך לאוכלה עד תומה ולא חילק לאחרים כלל.
תמהו המסובים וחשבו שיש כאן איזו כוונה נסתרת, נשגבת מבינתם, אך לא שאלו דבר.
לאחר הסעודה אמר רבי אביגדור לחברו:
לך אני יכול לגלות כי כשטעמתי מהחמין התברר לי, שהמשרתת טעתה והוסיפה לסיר מעט נפט במקום שמן. אמרתי לעצמי, מוטב שאוכל לבדי את טעם הנפט, ואל יכעסו בעלי הבית על המשרתת היתומה
מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק. (כג, ז)
מכול העבירות המצוינות בתורה, זו היחידה שנאמר בה "תרחק":
כי לא די בכך שאדם אינו משקר – חובה עליו להתרחק מהשקר ולברוח ממנו.
ובמשפחה יש לנקוט במשנה זהירות
מתוך ספרו של עו"ד בני דון-יחייא
"מסביב לשולחן – הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע"
עו"ד בני דון יחייא הוא מומחה לדיני משפחה, צוואות וירושה. מעורכי הדין הבכירים בארץ עשרות שנים.