מאת שירה דיוק- מאמנת אישית לזוגיות ויועצת זוגית ברוח יהודית
הפרשה פותחת בהוראות כיצד לשאת את המשא הקדוש – את אוהל מועד:
"בְּגִשְׁתָּם, אֶת-קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים: אַהֲרֹן וּבָנָיו, יָבֹאוּ, וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל-עֲבֹדָתוֹ, וְאֶל-מַשָּׂאוֹ. "
"כד זֹאת עֲבֹדַת, מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי–לַעֲבֹד, וּלְמַשָּׂא. כה וְנָשְׂאוּ אֶת-יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן, וְאֶת-אֹהֶל מוֹעֵד".
התורה מדברת על נשיאת כלי המשכן הקדושים, אך בעומק כדאי לזכור שכל זוג בונה בביתו את מקדשו הפרטי, כל אדם פרטי מצווה בלבבו משכן יבנה.
אז מהם ההנחיות לשאת את כלי קדש? לשאת את ברית הנישואין?
איש ואישה זה קדושה…
מערכת היחסים בין עם ישראל והקב"ה בין עם ישראל והתורה כמו מערכת נישואין. חתן וכלה. מי החתן ומי הכלה? לפעמים ישראל הם החתן ולפעמים הכלה.
גם התפקידים בתוך הזוגיות לובשים ופושטים צורה.
לפעמים הוא החלש ואני נושאת אותו, לעיתים הוא צריך לשאת אותי. בכוחי לשאת (לרומם) אותו ובכוחו לשאת אותי.
זה משא ומסע . הוא זכר היא נקבה, הוא גדל בבית כזה והיא בבית אחר. אנו לומדים לשאת הפכים.
לה יש אופי ותחומי עיניין כאלה ולו יש אחרים. פשוט לשאת את השני.
וַיָּבִיאוּ אֶת-קָרְבָּנָם לִפְנֵי יְהוָה, שֵׁשׁ-עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר–עֲגָלָה עַל-שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים, וְשׁוֹר לְאֶחָד; וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם, לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן. שואל המדרש, למה התורה החסירה את האות י' מתוך מלת הנשאים?
והנה התשובה המדהימה: …"ולפי שנתעצלו בתחילה נחסרה אות משמם "והנשאם" כתיב.
המדרש מגדיר את אופן ההתנדבות של נשיאי ישראל כהתעצלות בהבאת הנדבה לבנין המשכן. לכאורה ההיפך הגמור היה, הנשיאים אמרו שיחכו לראות את כל נדבות העם וכאשר יתברר מה חסר- ישלימו. מה הבעיה כאן? הם גילו אחריות ציבורית ומוכנות אדירה לתת נדבה למשכן… חז"ל מלמדים כאן יסוד חשוב ביותר, אחריות ונדיבות הם נהדרים אך ללא התלהבות ותשוקה המלווה מעשים נעלים..משהו פגום, יהיה חסר. אדם שעוסק בדבר שמלהיב אותו, נכונותו והשקעתו יהיו בלי חשבון עד שהחזון יהפך למציאות. וזו חסרה במעשה הנשיאים. הנשיאים הם מורמים, והיתה ציפייה שהם יהיו הראשונים לרוץ לתרום ולעשות. יהיו דוגמא עבור העם איך לרומם את העם יחד איתם לנדבת המשכן. לא לחכות לאחרים אלא להיות החלוצים בעשיה.
לבחור להיות נשיא בתוך הבית. להיות הראשון/ה שמציע התקדמות. זו שעושה צעד ראשון, שרואה את הטוב, ומחזקת את הטוב הזה ואת החיבור החיצוני הזוגי והפנימי האישי. בפרטים הקטנים, במילה טובה, בחיבוק בשימת לב, בפינוק קטן. בהתעלות יחדיו.
בתוך המקדש הפרטי, במקום בו יש אהבה יש ברכה. ברכה יכולה לקבל אישור מהקב"ה רק אם היא נובעת מתוך ראיית האחר, אהבתו ורצון לקדם אותו. כך הורים מברכים את ילדם בערב שבת, כך הסנדק בברית מברך את האורחים ועוד.
כֹּה תְבָרְכוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אָמוֹר, לָהֶם. כד יְבָרֶכְךָ יְהוָה, וְיִשְׁמְרֶךָ. כה יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ. כו יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. כז וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם
מסביר בעל הטורים : יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ,
יאר- . יאר להפך ראי.
מה ענין ראי לברכה יפה זו?מזהיר אותנו בעל הטורים- בכל מקום של אהבה ישנה סכנה של להיות לראי. מה רואים כשמתבוננים בראי? את עצמי. את הצרכים שלי. יש הנכנסים לזוגיות מתוך אינטרסים לקבל. לקבל כסף/מעמד/ הערכה חברתית . או מחפשים בן זוג שיענה על צרכיהם, זה נשמע בערך כך: "אני רוצה בן זוג שיבין אותי ויפנק אותי וידאג לכל צרכי…" או "אני מחפש בת זוג שתכבד אותי, נאה ,שכייף להסתובב איתה..".
עמדת הנפש של הראי יכול לתפוס כל אחד ואחת. ובכל מקום, בכל מקדש ומפגש עם אנשים אפשר לבחור להיות "יאר", תאיר לשני את יופיו, את דרכו ואת מעלותיו. נשא אותו מכל האחרים, תרומם את נפשו בשעת חולשה, תעצים אותו, הבן שזהו מסע ולכל אחד משאו אבל כשנושאים את המשא יחד לפי ההנחיות של התורה תגיעו אל ארץ הגאולה!
שירה דיוק- מאמנת אישית לזוגיות ויועצת זוגית ברוח יהודית
בעלת תואר ראשון בחינוך וגיאוגרפיה ותואר שני בחינוך יהודי.
ברקע שנים של עבודה עם נוער שוליים- הבנת צרכי הנוער והתמודדות עם מעברי גיל ההתבגרות
ניהול מכינה קדם צבאית ,לימוד של שנים רבות על חסידות בבית מדרש לנשים (מתן, באור פניך)
מלמדת בבתי מדרש לנשים. עשייה נוספת גם בתחום של אומנות וכתיבה .
