במקרים נדירים אנחנו מקבלים צמרמורת בקריאת פסקי דין .
בערעור שנידון בבית המשפט המחוזי בעקבות ערעור שהגישו אחיו של המצווה קשה שלא חוות את אותה צמרמורת .
מהמקרה המתואר בתמציתו בפסק הדין כאשר מדובר על מצווה שציווה לבנו וחברתו סכום מינורי שאת כל עיזבונו הוא מותיר לחמשת אחיו שמיוצגים ע"י עורך הדין יהונתן קניר .
הערעור הוגש על פסק דינה של השופטת מירה דהן שפסקה על ביטול הצוואה בטענה של צוואה שנשתכחה .
שברקע התיק מדובר על צוואה שנכתבה ב1986 כאשר בנו נולד בשנת 1972 ומה שנראה כצעד נקמה על הריון שאינו היה חפץ בו המצווה נכתבה ביחס חלוקתי שאינו מכבד מתוך כעס על גרושתו של המנוח היא אם בנו .
הדן העיקרי בכתיבת פסק הדין השופט נפתלי שילה שהשופטות עינת רביד וצילה צפת מוסיפות את הסכמתן .
בתיאור שלמעשה פיוטי ומתוך ציטוט של השופט חשין מבית המשפט העליון בין המפגש של הצדק למשפט שלא תמיד מתקיים בין השניים.
כמו כן את הבן ייצג עורך הדין בעז קראוס הידוע מתחום הצוואות.
