ידוע לכל כי צוואה אחרונה היא אשר מכרעת לעניין חלוקת הרכוש ידוע דם כי השפעה בלתי הוגנת ובלתי כשירות רפואית יכולה להוביל לביטול רצון המצווה תבחינים אשר הועלו בעקבות טענות המתנגדים נפסלו בזו אחר זו מתוך פסק דין של השופטת עידית בן דב ג'וליאן מבית המשפט לענייני משפחה מפ"ת תקוה שמפרט את השתלשלות העניינים ומרקם היחסים בין המצווה לבין היורשים בהתאם לבקשה למצןצו לקיום צוואה היא צוואתו האחרונה מגוללת מכתבי הצוואות בין היתר את כעסו של המצווה על היחס אותו קיבל למי שכעת טוען לזכות בחלקים שונים מן העיזבון:
"משום שאשתו לשעבר וילדיו התנכרו אלי ולאשתי ז"ל, לאורך כל השנים. זאת, למרות תמיכתי הכספית בהם וטיפולי המתמיד במחלתו של בני מ. ז"ל.כל אותם השנים, אשתי ז"ל ואנוכי לא זכיינו ליחס הולם מצד נכדיי, ילדיו של בני מ. ז"ל, לא זכינו לברכות חג שמח ומזל טוב. נכדיי אלה לא הכירו בי כסבם וכן, לא היו מגיעים לאזכרות אשתי ז"ל, סבתם. אף על מצבת בני מ. ז"ל, לא הוזכר כלל שמי."
טענות למכביר בגין אי כשרותו של המצווה הועלו בנוסף להשפעה בלתי הוגנת כמתבקש ע"מ לפסול צוואה מקיום וזאת ע"י איבחון בחלק מן הטענות על דימנציה אשר אובחנה מהמצווה נדחו ע"י בן ג'וליאן בשל סמיכות האבחון לעריכתה של הצוואה :
הנתבעים 1-2 זנחו טענתם להעדר כשרות המנוח לצוות, לאחר קבלת המסמכים הרפואיים. מהמסכים הרפואיים עולה כי המנוח אובחן לראשונה עם דמנציה רק בשנת 2010, כ-4 שנים לאחר חתימתו על צוואתו האחרונה. רק בשנת 2011 הוגשה בקשת התובעת למינויה כאפוטרופוס על גופו. התובעת מונתה זמנית ביום 6.9.11 וביום 2.2.12 מונתה כאפוטרופסה קבועה.
המנוח חי חיים שלמים ומלאים עם הנתבעת 3. התובעת היתה בקשר קרוב עם אביה אך ללא כל מעורבות או השפעה על רצונו והחלטותיו.
בנוסף לזאת ובבואה להכריע ציינה השופטת כי לא הייתה כל אינדיקציה להשפעה בלתי הוגנת של המצווה וכי הצוואה מעידה על רצונו החופשי והכנה של המצווה .
