מטענותיו של הבן הממשיך עולה גם סיפור חייו ונסיבותיו הקשות לאחר שהצליח להשתקם מחיי התמכרות ושב לגור בדירת אביו . הדירה השייכת לעמידר והעקשנות של עמידר למען תביעות נוספות אשר עלולות לצוץ .
החברה ראתה בהמשך התגוררות הבן כפולש לדירה וע"כ הגישה תביעת פינוי לאחר שאלו החלו בהליך המשפטי וישיבת קדם המשפט עניין המחלוקת העיקרית נסובה סביב השאלה " האם בהתאם להוראת המעבר בסעיף 70 לחוק ההסדרים נקבעה דרישת רצף מגורים החל מהיום הקובע עד מועד עזיבת הדייר החוזי – כטענת המערערת, או כי מעבר לדרישת המגורים בסמוך למועד הקובע, שאינה במחלוקת, נדרשת תקופת מגורים של ארבע שנים ברצף, עד למועד עזיבת הדייר החוזי – כטענת המשיב. הוסכם כי בהתאם להכרעה פרשנית זו, תוכרע תביעת הפינוי."
המקרה הונח על שולחנו של השופט אביגדור דורות מבית המשפט המחוזי בבירה אשר נדרש למתן פרשנות על ההמשכיות הנדרשת להכרה כדייר ממשיך אשר בחן את מכלול הנסיבות ומנמק באופן פרטני בפסק דין על 15 עמודיו מדוע הדוגמא עליה הסתמכה עמידר בפסיקה שהציגה בכתב הטענות אינה הדוג' בה ניתן לראות את המקרה והכרעתו כי זכויות הבן אכן יוכרו כדייר ממשיך .
השופט אביגדור דורות ציין בהכרעה כי לא ניתן לראות בפסיקה שהובאה כתקדים מחייב :
" , איני סבור כי יש לראות בדחיית הערעור בעע"מ 3151/20 משום תקדים מחייב, לאור העובדה כי בית המשפט העליון הסתפק בפסקה קצרצרה, ללא עריכת דיון וללא ניתוח של הדין והוא נעדר הנמקה מפורטת המצדיקה את פרשנות המערערת."
מכאן שהשאיר את הכרעת השופט וינשל על כנה ודחה את טענות הערעור בנוסף הטיל על עמידר לשלם תוך 45 יום את הוצאות ההליך שחושבו על סכום של 10000 ₪.
