ביהמ"ש המחוזי בחיפה דן לאחרונה בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופטת לירון זרבל-קדשאי), , במסגרת שלוש תביעות מאוחדות שעסקו בסוגיות רכוש, משמורת על קטינים ומזונות.
הערעור מגיע לאחר שבית המשפט לענייני משפחה קבע החלטות חשובות בנוגע לחלוקת הרכוש, המשמורת וגובה דמי המזונות בין בני הזוג.
את עיקר פסק הדין כתבה השופטת עפרה אטיאס ולדעתה שלה הצטרפו יתר חברי ההרכב השופטים ג'יוסי וסלמן .
הסוגייה בה נטלצה אטיאס להכריע עסקה הלכה למעשה בכוונת השיתוף ביחס לדירה שנרכשה בין הנישואים בפעם הראשונה ובסמוך ללידת הבת ורכישת הדירה בנישואי השניים בפעם השנייה .
מורכבות המקרה מתייחסת לפרשנות שצריכה להתבטא מאחר והשניים אף גיבשו הסכם ממוני של שלום בית לחילופין גירושין.
השופטת אטיאס כהרגלה בקודש מתייחסת בפסק הדין לפרטים הגדולים והקטנים כאחד ע"מ להבין מה הייתה הכוונה יוער כי הצדדים גרו תקופה בדירת הורי האשה ועצם מעורבותה של האשה בבית מצביע דה פקטו כי יש לייחס את הדירה בצורה שווה .
אטיאס מתייחסת גם לפרטי ההסכם בו קיימת לכאורה כוונה בהפרדה רכושית .
רישום הדירה ע"ש של הגבר בלבד אינו בהכרח מעיד על כוונת השיתוף בו .
טענותיה של האשה שיוצגה ע"י עורכת הדין דורית ענבר סברדליק היא כי ההשקעה מעבר לרכישה ע"ס 800.000 ש"ח מעידה על כוונת השיתוף ביניהם לשם כך אף צירפה לתצהירה סימוכין וקבלות עבור הרכישות שבוצעו.
סברדליק הפנתה לעובדה שחלק ניכר מן הקבלות שצירפה, הונפקו ע"ש שני הצדדים, וכן התייחסה בתצהירה להוצאות (רכישות ועבודות) שהיו כרוכות בדירה, שאין בידה סימוכין עבורן, שהוערכו על ידה בסך של 200,000 ₪
בנוסף לזאת האשה משמשת "לווה נוסף" במסמכי המשכנתה, והיה ברור טענה סברדליק לבני הזוג שזו דירתם המשותפת.
כמו כן, האשה היא שעסקה, מול הקבלן וקבלני משנה, באבזור הבית, בניית המטבח, בחירת כלים סניטריים וכיו"ב .מה שמעיד כביכול על כוונת שיתוף דה פקטו .
גם לעניין גובה דמי המזונות וענייני המשמורת הביאה אטיאס נימוק רחב בו אין היא מוצאת פסול נהחלטת הערכאה הדיונית.
פסק הדין נושא 34 עמודים שבסופם דוחה אטיאס את כלל טענות הערעור ומטילה על הגבר הוצאות ע"ס 7500 ש"ח
