שיתוף ספציפי –התנהלות בני הזוג בחיי הנישואין והרושם שעולה ממנו בכוונת השיתוף-פסק דינה של השופטת מיכל ברגר בלום

דמי שימוש ראויים תבע הגבר אל מול תביעות האשה אשר מתייחסות למתן פסק דין הצהרתי ,פירוק שיתוף ואיזון המשאבים. עיקר התביעה מכוון למגרש עליו נבנו שני בתים במהלך השנים וניתן עם שנות הנישואין לגבר כמתנה מאביו.
במרכז טענות האשה היא כפי שהגישו ב"כ עורכי הדין דוריס גולשה – נצר ועו"ד רועי אשכרי מדובר בשיתוף ספציפי בזמן שלאורך השנים האשה ניהלה את כל הכרוך בענייני השכירות .
לרבות החתימה על הסכם השכירות גביית דמי השכירות שהופקדו בחשבון המשותף אשר שימש את חיי המחייה בקורת הגג המשותפת .
דמי השכירות הנוספים ציינו עורכי הדין שימשו כהכנסה נוספת אשר ייעדו לפנסיה .
התנהלותם לאורך השנים בהתנהגות לרבות נטילת הלוואה משותפת לצרכי בנייה ושיפוץ הובילה את השופטת למסקנה בגינה פסקה.
עוד עולה בפסק הדין סיפור האהבה בין בני הזוג שהחל עוד כשהייתה ילדה . האשה תיארה כי אהבה גדולה הייתה בין השניים אך התמכרותו לטיפה המרה ועישון הגראס הובילו אותו להתנהגות המלווה בצעקות ואיומים עד להרשעתו של הגבר .
שם נגזר עליו של"צ על תקיפה בה ובילדים. ניסיון להיגמל מהטיפה המרה נחל כישלון עם הרחקתו מהילדים וממנה כבר לא שב להיות הבית כקדם.
מנגד טוען הגבר כי מרקם היחסים בין השניים התנפץ בעקבות רומן שהיה לאשה עם מעסיקה.
על התמכרותו לטיפה המרה ציין כי מדובר שלא היה ולא נברא מס' בדיקות שעבר ע"י המשטרה בבדיקות עקב עיסוקו כנהג משאית מוכיחות את טענותיו.
השופטת בלום מנמקת בהרחבה את מימון רכישת הנכס ועלויות השיפוץ שעבר עם השנים ואת התנהגותם ממנה התרשמה כי הכוונה הייתה בשיתוף מלא.

עוד היא מתארת את המגרש עליו נבנו שני הבתים .
ומשלא ניתן לפיצול וכי ב27 שנות הנישואין מתוכם 14 שנים בבית אחד ו13 בבית השני מוכיחים את כוונת השיתוף השופטת מיכל ברגר בלום מבימ"ש לענייני משפחה בראשל"צ מציינת מדוע לאחר בדיקת מכלול נסיבות המקרה היא מוצאת לנכון לקבל את טענות האשה ולהורות על פירוק השיתוף.
לדבריה גרסת האשה אמינה והתרשמותה לאור התנהלות בני הזוג כי מדובר בשיתוף.
ע"כ היא מורה :
על קבלת תביעת האישה ולתת פסק דין הצהרתי ביחס לבעלותה במחצית הזכויות בבתים ובבית ומורה על פירוק השיתוף בבתים תוך מינוי ב"כ הצדדים ככונסות נכסים.
הזכויות הסוציאליות תחולקנה בהתאם לחוות הדעת של המומחה,
הגבר יעביר לאישה סכום של 127,000 ₪ בגין זכויותיו במניות החברה. האיש יעביר לאישה מחצית סכום המשיכה שביצע לאחר מועד הקרע, ז"א 6,041.5 ש"ח. על האישה מורה בלום להעביר לאיש מחצית מן התמורה שהתקבלה בגין מכירת הרכב. כמו כן את בקשתה לחלוקה לא שוויונית של הנכסים דוחה בלום כמו גם את תביעת דמי השימוש של הגבר מצאה בלום כי לא קיים לה מקום .
על הוצאות ההליך הטילה בלום 15.000 ₪