תיק פסק הדין שפורסם מתייחס לזוג שנישא בשנת 1997 והתגרשו ב2013 ולהם כתוצאה מנישואין אלו שני ילדים בגירים שניהם כיום מתגוררים בצרפת בה הם אזרחים משנת 2011. משבר הנישואין פרץ בעקבות גילויי האשה על העלמת היקף עצום של כספים משותפים תוך שימוש בשמה ובחתימתה בחשבונות הבנק המשותפים. ע"י נטילת הלוואות בלתי ברורות לעניין הכספים טוענת האשה כי הגבר פעל להברחתם למקורות לא ידועים בכך למעשה נפגע האמון בין בני הזוג אשר גרר לתוצאת הגירושין.
מנגד טוען הבעל כי מדובר בניסיון להגדלת ההון המשפחתי באמצעות רכישת מניות בשווי של 800,000 יורו בבנקים אמריקאיים אשר מפולת הבנקאית העולמית גרמה לאובדן ההשקעה . בשחל אובדן זה נכנסה האשה לסערת רגשות קשה שבגינה החליטה על הגירושין.
הסכם הגירושין אושר בארץ ולצורך כך הגיעו בני הזוג לתוקפו בבית המשפט לענייני משפחה בתל- אביב בנובמבר 2013 כמו גם טקס הגט אשר נערך באותו היום.
ימים ספורים לאחר אישור ההסכם הישראלי שבו השניים לצרפת. וחתמו ובצרפת על הסכם גירושין נוסף. אשר אושר בבית המשפט בוורסאי
בפסק הדין המובא כאן שנידון אצל השופטת מירה דהן מרכז טענות הגבר שמיוצג באמצעות עורכות הדין רימונה אלייני ועורכת הדין סיון נוף מייחס את החלפתו של הסכם הגירושין ולמעשה בא בנעליו של ההסכם הישראלי ומנגד טוענת האשה כי מדובר בשני הסכמים המתייחסים לנושאים שונים בגירושין .
עוד היא מעלה בטענותיה כי השניים החליטו במודע לערוך הליך בשתי המדינות הישראלי והצרפתי ע"מ לעמוד בלוקי שתי המדינות
וכי את נושא המשמורת, המזונות והרכוש שהיו להם בצרפת התכוונו הם להסדיר בהסכם בצרפת, ולנושא חלוקת הרכוש ואיזון המשאבים ייעדו הצדדים להסדיר בישראל, ובהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973, וכך עשו.
עוד דאגה להדגיש כי ההסכם הצרפתי נוגע ומתייחס רק לרכוש המשותף שהיה בצרפת, ולא עסק בכלל ברכוש אותו צברו בישראל. באשר לרכוש זה טוענת הנתבעת כי הצדדים פעלו על פי הוראות ההסכם הישראלי והמשיכו לפעול על פיו גם לאחר שנחתם ההסכם הצרפתי, ואף הציגה מס' דוגמאות מתוך ההסכם להתחייבויות שונות בדבר המשכנתא ,וביטוחי חיים, הסכם נאמנות בו מעורבים הוריו של הגבר
בשל כך היא היא מבקשת לאכוף את ההסכם אשר נערך בישראל כלשונו. מנגד טענות למכביר בדבר החלפת ההסכם הישראלי בצרפתי מעלה הגבר באמצעות עורכות דינו לטענתו ההסכם הישראלי נחתם עקב לחץ אשר הפעילה עליו האשה אשר יזמה את ההסכם באמצעות עורך דין מטעמה שניסח את ההסכם והוא הסכם מקפח פער עצום בין ההפסד הכספי שלו לבין 1,335.000 יורו עליו נחתם ההסכם הישראלי ואף שם נכתב כי עניין המשמורת של הילדים ומזונותיהם יוסדר בצרפת.
לאחר שראתה האשה כי טוב לעניין סכומי הכספים והוא אינו יכול לעמוד בסכומים הגבוהים עליהם הסכימו הצדדים בישראל גובש הסכם חדש בצרפת בו סוכמו כלל הנושאים
חלקים רבים כבר הועברו לאשה וכי נותרה לו יתרה של סכום מינורי ביחס לחלוקה כולה .
האשה כך טוען הגבר ניסתה כבר את כל האפשרויות העומדות בפניה בבתי המשפט הצרפתיים וכעת משלא קיבלה שם את מבוקשה היא מנסה לגרוף כספים נוספים בשיטת "מצליח" וע"כ הוא מבקש לאכוף את ההסכם הצרפתי ולהצהיר כי הסכם הגירושין שנערך בטל, לנוכח קיומו של הסכם מאוחר יותר בין הצדדים, אשר נחתם ע"י הצדדים בצרפת וביטול ההסכם הישראלי כמו כן מסגרת התביעה היא הכרה אגבית בפסקי חוץ שניתנו ע"י בית המשפט המחוזי בצרפת.
המקרה נידון אצל השופטת וסגנית הנשיא מירה דהן אשר ציינה בפסק הדין את חובת נטל הראיה המוטלת ומגוללת את התנהלות הצדדים לאורך ההליך המשפטי הארוך בין השניים בו היא מייחס את כוונתם הראשונית לערוך הסכם גם בצרפת אותו היא מקבלת כהסכם מחייב ותקף ומורה על ביטול ההסכם הישראלי .
בנוסף לכל התביעה כולה מטילה הוצאות ע"ס 35,000 ₪ על האשה .